בש"פ 6463/04 אלי ממן נ. מדינת ישראל

זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא י. טימור) בב"ש 20789/04, אשר קיבל את הערר על החלטתו של בית המשפט השלום בבאר-שבע וציווה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים במשפטו.

בכתב האישום שהוגש בבית משפט השלום בבאר-שבע מיוחסות לעורר 4 עבירות של איומים ו-3 מקרי תקיפת בת זוג. העורר איים באלימות פיסית קשה על בת זוגו ועל הוריה ואף הציג את נשקו, אותו נשא במסגרת עבודתו, וזאת כדי לאיים. לפי כתב האישום העורר תקף את המתלוננת שלוש פעמים. פעם אחת בעט ברגליה והכה באגרופיו בגבה, פעם אחרת משך בחוזקה בידה ובפעם השלישית יידה לעברה חפצים וחבט בה במגב, הכה אותה באגרופים ובעט בה.

בתסקיר המעצר שהוגש לבית המשפט השלום נפרסה תמונה עגומה של התעללות במתלוננת ואיומים כלפיה. כעת עריכת התסקיר שהתה המתלוננת במעון לנשים מוכות. לעומת זאת העורר שלל כל בעייתיות בהתנהגותו ותלה את קולר האשם באשתו ובבני משפחה. גם קרובי משפחה שהעורר הציע כערבים וכמשגיחים בחלופת המעצר שללו בעייתיות בהתנהגותו והשליכו את האשם על האישה ועל משפחתה. שירות המבחן העריך כי מן העורר נשקפת מסוכנות ברמה גבוהה וחלופת המעצר אצל קרובי משפחתו, אשר אינם מעריכים נכונה את חומרת התנהגותו, אין בה כדי להפיג את החשש להישנות התנהגות אלימה מצדו.

למרות התסקיר, בית משפט השלום התחשב בעברו הנקי של העורר ובתפקודו הנורמטיבי בעבר, התרשם לחיוב מהערבות המוצעות והעריך כי המרחק הגיאוגרפי בין באר שבע לקריית גת, בה הוצעה החלופה, עשוי להפיג את החשש למסוכנות הנשקפת מן העורר.

בית המשפט המחוזי קיבל את ערר המדינה וקבע כי יהיה זה בלתי צודק לשחרר את הנאשם לחלופת מעצר, כאשר הדבר יאריך את שהותו של הקורבן במעון לנשים מוכות ואין זה נכון ליטול סיכון הכרוך בשחרורו של העורר על חשבון הקורבן.

לפניי הדגישה באת כוח העורר את עברו הפלילי הנקי ואת חייו הנורמטיביים, את העובדה כי לא מדובר בעבירות חמורות במיוחד וכן הגישה לעיון בית המשפט את תביעת הגירושין שהגיש העורר בבית הדין הרבני בבאר-שבע.

כפי שציין בית משפט השלום, בנסיבות המקרה עולה תמונה קשה של גילויי אלימות חוזרים ונשנים כלפי המתלוננת במשך תקופה ארוכה המלווים באיומי רצח בנשק שהמשיב החזיק בשעתו. כל אלה הביאו את המתלוננת להעתיק מגוריה למעון נשים מוכות. בנסיבות אלה, ולאור תסקיר המעצר המצביע על מסוכנותו של העורר ושולל את כוחה של חלופת המעצר המוצעת להפיג את מסוכנותו של העורר, אין מנוס מדחיית הערר.

הערר נדחה.