בש"פ 6467/02 נעים דנף נ. מדינת ישראל

כתב האישום מייחס לעורר עבירה של סחר בסם מסוכן על שמכר לאחר 1.117 גרם סם מסוכן מסוג הרואין במחיר 100 ש"ח. בית משפט השלום הורה על מעצרו ועל מעצר נאשם אחר, עד תום משפטם, לאחר שמצא כי קמה עילת מעצר, חרף העובדה ששני הנאשמים שוחררו קודם לכן, ושהו מחוץ לכותלי בית הכלא למשך שבעה-עשר ימים.

ערר שהוגש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו נדחה. בית המשפט ציין, כי העובדה שביום הגשת כתב האישום לא נעצר העורר, אין בה כדי לשנות מן ההחלטה, בהתחשב בחומרת העבירות ובעברו הפלילי של העורר. כנגד החלטה זו מופנה הערר כיום. העורר שב ומציין, כי הוא שוחרר ממעצר עובר להגשת כתב האישום, וכי עם הגשת כתב האישום נדחה הדיון לבקשת העורר, ובהסכמת התביעה, למספר ימים, בלא שבית המשפט נתבקש לשוב ולעצרו. העורר טוען גם כנגד התשתית הראייתית העומדת לחובתו, ומבקש לבטל את ההחלטה בגינה נעצר.

דין הערר להידחות. התשתית הראייתית העומדת לחובת העורר די היה בה, בשלב זה של ההליכים, כדי להצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי. העבירה המיוחסת לעורר חמורה מאין כמוה ולחובתו הרשעות בעבירות רבות, ובהן עבירות הנגועות באלימות קשה ועבירות סמים. גם העובדה כי העורר היה משוחרר במשך מספר ימים אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את החלטת בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. כל מקרה נדון על-פי נסיבותיו, ויש ומחזירים אדם לכלא כשהנסיבות מצדיקות זאת. אופי האישום המיוחס לעורר מעיד על מסוכנותו ואין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לאשר את החלטת בית משפט השלום.

הערר נדחה.