בש"פ 6467/06 בוריס פינחסוב נ. מדינת ישראל

א.ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב- יפו (השופט ד' רוזן) מיום 11.6.06 בב"ש 91768/06, בגדרה נדחה ערר שהוגש על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת ד"ר א' סורוקר) מיום 14.5.06 בב"ש 3881/06, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו בת"פ 2654/06.

ב.(1) ביום 9.5.06 הוגש כתב אישום כנגד העורר, המייחס לו תקיפה הגורמת חבלה של ממש- עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), ניסיון לחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות - עבירה לפי סעיף 335(א)(1) ביחד עם סעיף 25 לחוק, ואיומים - עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

(2) לפי הנטען בכתב האישום, שכר העורר חדר בדירתו של ויקטור מוסקובסקי (להלן המתלונן). כנטען, ביום 8.5.06 בסמוך לשעה 01:00, בהיותו בגילופין, תקף העורר את המתלונן בכך שנטל סכין מטבח והצמידה לגרונו של המתלונן. כתוצאה מהתקיפה נגרמה למתלונן נקודה אדומה. בהמשך, ניסה העורר לדקור את המתלונן בבטנו, אולם דקירה זו לא צלחה בידו, שכן המתלונן זז מן המקום. כן נטען, כי העורר איים על המתלונן בפגיעה בגופו במטרה להפחידו. עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים.

(3) בדיון בפני בית משפט השלום הסכימה באת כוחו של העורר לקיומן של ראיות לכאורה בכל הנוגע לעבירת האיומים, אולם חלקה על קיומן של ראיות כאמור בעבירות התקיפה וניסיון החבלה. בהחלטת בית משפט השלום מיום 14.5.06 נקבע, כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה אף בעבירות התקיפה והניסיון לחבלה, וזאת על פי הודעתו של המתלונן במשטרה. כן נקבע, כי המעשים המיוחסים לעורר יוצרים איום ממשי לשלום הציבור. באשר לחלופת המעצר שהוצעה על ידי באת כוח העורר – מעצר בית תחת פיקוחה של אם העורר – נקבע, כי נוכח גילה של האם, ספק אם יכולה היא להוות חלופת מעצר ראויה. נוכח האמור, עברו הפלילי המכביד של העורר והאינדיקציה לשימוש חוזר ונשנה באלכוהול, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר.

(4) כנגד ההחלטה האמורה הוגש ערר לבית המשפט המחוזי. ביום 11.6.06 דחה בית המשפט את הערר, בקבעו כי לא נמצא פגם בהחלטתו של בית משפט השלום. בית המשפט הטעים את המסוכנות הרבה הנלמדת ממעשי העורר ואת מעשי האלימות בהם הורשע. כן צוין, כי בעייתו של העורר היא התמכרותו לטיפה המרה, שבעטיה הסתבך פעם אחר פעם. עוד צוין, כי כנגד העורר תלויים שני מאסרים על תנאי לתקופות משמעותיות, וכי העורר ביצע את המיוחס לו בכתב האישום ימים ספורים בלבד בטרם המועד בו היה עליו להתייצב לריצוי עונש מאסר בדרך של עבודות שירות, שהושת עליו בתיק אחר.

ג.בערר דנן, שהוגש ב-7.8.06 חוזר בא כוח העורר על הטענה בקשר להעדרן של ראיות לכאורה בעבירות התקיפה וניסיון החבלה. בהקשר זה נטען, כי בעדותו של עד נוסף לאירוע אין כל זכר לתקיפה באמצעות הסכין או לניסיון פציעה של המתלונן. כן נטען, כי גם עדות המתלונן בדבר הורדת הסכין לכיוון הבטן אינה מצביעה על ניסיון פציעה או חבלה בנסיבות מחמירות. באשר לעבירת התקיפה נטען, כי הסימן שנמצא על צווארו של המתלונן, ואשר נחזה כ"נקודה אדומה הנראית כעקיצה" (לפי דברי עד תביעה נוסף) אינו תואם את עדות המתלונן, לפיה שרט אותו העורר. נטען, כי הסתירות בין עדות המתלונן לעדויותיהם של עדים אחרים מכרסמות באופן ממשי במשקלן של ראיות המשיבה.

באשר לחלופת מעצר נטען, כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שדחה את בקשת העורר בדבר הכנתו של תסקיר שירות המבחן בעניין התמכרותו לאלכוהול. נטען, כי בשנה האחרונה חל שינוי לטובה בעניין ההתמכרות האמורה, ואף צורף מכתב מאגף הרווחה של עיריית חולון, המעיד - כך נטען - על שינוי זה. הוטעם, כי התמכרותו של העורר לאלכוהול היא שעמדה בבסיס ההחלטות הקודמות. עוד נטען, כי החלופה שהוצעה בבית משפט השלום היא חלופה ראויה, וכי אחיו של העורר ודודתו מוכנים להצטרף לפיקוח על העורר.

ד.(1) בדיון הטעים בא כוח העורר, כי אין התאמה בין התלונה לממצא הפיסי אצל המתלונן, וכי גם אם לעורר היסטוריה בעייתית, יש לבדוק חלופות ולאפשר תהליך של גמילה מאלכוהול, לאחר שכבר הוחל בכך בעבר.

(2) בא כוח המדינה סקר את הראיות לכאורה וטען, כי מסוכנות העורר, הנכון לאיים בסכין על רקע של מה בכך, היא גבוהה, נוכח שתיינותו ועברו, ועוד הוסיף כי הוגשו נגדו שני כתבי אישום נוספים, לגביהם אציין כי טען בא כוח העורר שלא הוטלו בהם הגבלות תנועה על העורר; התיק הנוכחי קבוע לדיון בשני מועדים בספטמבר ובאוקטובר 2006.

(3) העורר עצמו ביקש לציין כי המשטרה נהגה בו שלא כראוי ועל כך הגיש בעבר תלונות במח"ש.

ה.עיינתי בראיות. הודעת המתלונן ויקטור מוסקובסקי נגבתה בשעה 04:56, קרי, שעות אחדות לאחר המעשה שאירע ב-9.5.06, לפי גירסת מוסקובסקי כנראה באחת אחר חצות ולגירסה אחרת מאוחר יותר, אך כנראה צדק מוסקובסקי שכן דו"ח של המשטרה נרשם בשעה 02:02 (ראו להלן). המתלונן תיאר מעמד שתיה של העורר, שהיה דייר בדירתו, וחילופי דברים ביניהם בחצות או באחת בלילה תוך שהעורר "מסטול". המתלונן הביע רצונו שהעורר יניח לו לישון, "ובוריס (העורר – א"ר) הלך למטבח ובוריס חזר שוב לחדר והיתה לו סכין מטבח ביד (מצביע על הסכין שנתפסה בעלת ידית חומה) ואז הוא הצמיד את הסכין לגרון שלי ושחט אותי בגרון (מבחין [השוטר גובה ההודעה – א"ר] בנקודה אדומה בגרונו של המתלונן נראית כעקיצה) ואחרי זה הוריד את הסכין לכיוון הבטן ואני זזתי אני ישר שתקתי כי פחדתי", ובהמשך באה תלונה בעניין איום, שעליה אין מחלוקת.

מיכאל חייליק, צעיר שעמד לשכור את החדר בו גר העורר, מסר הודעה ב-9.5.06 בשעה 05:02 בבוקר, כי "בשעה 02:30 בערך בוריס עשה רעש והפריע לויקטור לישון ואז ויקטור אמר לבוריס שיעזוב את הדירה שלו, אבל בוריס סירב והתחיל לאיים על ויקטור ואפילו הוציא סכין גדולה של מטבח ואיים שידקור אותו אם לא יעזבו אותו בשקט".

העורר עצמו נחקר בו ביום ב- 05:38 והכחיש איום בסכין, באמרו "לא איימתי, אין שם סכינים בבית בכלל". החוקר ציין כי "החשוד נראה בבירור שיכור, ונידף ממנו ריח חזק של אלכהול". העורר סירב לחתום על הודעתו.

אוסיף כי מזכר השוטר קיריל סטנקביץ' משעה 02:02 מתאר הגעתם של שלושה שוטרים ששמעו מן המודיע (ויקטור מוסקובסקי) כי "בעת שאיים בעל פה החזיק בידו סכין מטבח וניפנף אותו, אחר כך תקף את המודיע עם הסכין באיזור הצואר, אין סריטה במקום ששם הצביע אך ישנו כתם אדום בצווארו של המודיע" (הסכין נתפסה). נאמר בהמשך, כי העורר השיב לשאלת השוטרים מדוע איים על המודיע בסכין, "כי לא איים עליו רק צעק עליו שלא יגנוב".

עינינו הרואות, כי חרף נושאים מסוימים הטעונים הבהרה במשפט ככל שיתנהלו הוכחות, ישנן ראיות לכאורה, במובן של הלכת בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל (פ"ד נ(2) 133, הנשיא ברק). בכל הנוגע לתקיפה הגורמת חבלה של ממש, למשל, אמנם לא היה עד נוסף להודעת המתלונן בדבר הצמדת הסכין לגרונו, אך השוטרים ראו "כתם אדום" או "נקודה אדומה... נראית כעקיצה", דבר שעדיין ניכר גם כשלוש שעות לאחר האירוע, שעה שנגבתה הודעת מוסקובסקי במשטרה כאמור. אמנם, אנו מדברים ככל הנראה ברף הנמוך של העבירה, מבלי שאקבע מסמרות כמובן. אזכיר כי לעניין זה מצטרפת עדות חייליק בדבר הסכין, שאת קיומה הכחיש העורר כל עיקר. ועוד, ככל שתתקבל עדותו של מוסקובסקי, יש ראיות לעניין הניסיון לחבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, אף כאן אולי לא ברף הגבוה. מכל מקום, הבסיס הראייתי לכאורה קיים.

ו.ועדיין, אילו היה המדובר באדם בעל עבר נקי, ניתן היה לשקול חלופה מתאימה. אלא שלכך מצטרף, למרבה הצער, עברו של העורר. העורר, בן 44, עלה ארצה ב-1992 וכבר ב-1993 החל מסתבך בעבירות, וצבר שש הרשעות בעבירות היזק לרכוש, תקיפה מסוגים שונים (כולל בן זוג), הפרעת שוטרים במילוי תפקידם ואיומים. לעניין זה גם נידון למאסר בעבודות שירות, ותלויים ועומדים כנגדו שני מאסרים על תנאי בני הפעלה של 6 חודשים בעניין עבירות אלימות נגד גוף וכן תקיפה ואיומים. ועוד, הוגשו נגדו לאחרונה שני כתבי אישום על עבירות ב-2005, בעניין איומים, תקיפת בן זוג ותקיפת שוטר (הוא גם הגיש תלונה במח"ש). באחד מכתבי האישום נכללים תקיפת אחיו ואיומים על אמו. ככל הנראה נובעת התנהגותו העבריינית של העורר מהתמכרותו לטיפה המרה; לעורר גם בעיות נפשיות. אמנם, כנמסר, ניסה ב-2005-2004 להיגמל והגיע – לפי דיווח מדצמבר 2005, שאינו עדכני כמובן – לשיחות פרטניות עם גב' ט' ימרום, עובדת סוציאלית ביחידת ההתמכרויות באגף הרווחה של עיריית חולון, ולא שתה כ-3 חודשים; אך לימים חזר והידרדר לשתיה.

ז.בשקלול הדברים איני רואה אפשרות לשחרור לעת הזאת. המסוכנות כלפי בני משפחה מזה ומעגל רחב יותר בציבור מזה עולה מן החומר, מצירוף העבר הפלילי ובעיית השתיה, שהעורר לכוד בה ומסתבך שוב ושוב. בוודאי אין אמו יכולה לשמש חלופה (לא בגלל גילה, כפי שציין בית משפט השלום, כי באופן בסיסי יכלה אשה זו - בת 63 - לתפקד היטב, אלא בגלל העבר של איומים עליה לכאורה מצד העורר); הוא הדין לגבי אחיו, נוכח תקיפתו כנטען. ועוד בני המשפחה לא אזרו כוח לעצור בעד העורר, וגם מאסרים על תנאי המרחפים מעל ראשו ועבודות שירות שבפתח, לא הרתיעוהו. אני מקוה כי יש לעורר תוחלת גמילה בעתיד, אך לעת הזאת אין מנוס מהותרתו במעצר עד תום ההליכים. אין עתה מקום לתסקיר, אך הדעת נותנת שבית המשפט בתיק העיקרי ישקול הזמנתו על פי הצורך, לרבות בהקשר הגמילה הנחוצה מאלכוהול, מבלי שאקבע מסמרות.

ח.כאמור, איני נעתר לערר.