בש"פ 6469/10 ג'וליאנו קמפאניה נ. מדינת ישראל

1.

בכתב אישום שהוגש נגד העוררים – שהם שני אחים (להלן: ג'וליאנו ופטרו ) – ונגד אח נוסף שאינו צד להליך זה (להלן: מריו ), מיוחסות להם עבירות של תקיפה חבלנית בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 380 בצירוף 382(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין )). כמו-כן מיוחסות לג'וליאנו עבירות של איומים ומעשה פזיזות ורשלנות, לפי סעיפים 192 ו-338(1) לחוק העונשין. בהתאם למפורט בכתב האישום, שלושת האחים – שעסקו בהפעלת מתקני שעשועים בטיילת העיר עכו – חשדו כי שני תושבי מגאר (להלן: המתלוננים ) שהגיעו לאזור הטיילת בעיר עכו, בצהרי יום 16.8.10, מעוניינים גם הם להפעיל בה מתקני שעשועים. האחים ניגשו אל המתלוננים וביקשו מהם לעזוב את המקום, אך נענו בסירוב. ג'וליאנו פנה אל אחד המתלוננים ואיים עליו כי יפגע בו, תוך כדי שהוא שולף אקדח דמה הנחזה לכלי נשק אמיתי, ומכוון אותו אל פניו. המתלוננים עמדו בסירובם, והעוררים בתגובה, תקפו והיכו אותם נמרצות במכות אגרוף ובעיטות בחלקי גוף שונים. כתוצאה ממעשים אלה, נזקקו המתלוננים לטיפול רפואי. לאחר שהמתלוננים הזעיקו את המשטרה, נמלטו העוררים מן המקום באמצעות רכב. ג'וליאנו, שנהג ברכב, פגע תוך כדי נהיגה פרועה, ברכב משטרה וברכב אזרחי והסב נזקים לרכוש.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה לעצור את שלושת האחים עד תום ההליכים המשפטיים. בית משפט השלום בעכו (כב' השופט מ' אלטר ) קבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם של שלושת האחים. חרף כך, סבר בית המשפט כי לא נשקפת מן העוררים מסוכנות, ולכן לא קיימת לגביהם עילת מעצר. ביחס למריו נקבע, כי מהמעשים המיוחסים לו (שכללו שימוש בנשק קר) נשקפת מסוכנות שמקימה עילת מעצר, אך נוכח מצבו הרפואי יש לשחרורו לחלופת מעצר. המדינה ראתה לערור על החלטה זו, ובית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע ) קיבל את עררה באופן חלקי. בית המשפט מצא כי ממעשיהם של העוררים נשקפת מסוכנות, שניתן להפיגה בשחרור לחלופה מתאימה. ביחס לג'וליאנו, נקבע כי הוא ישוחרר למעצר בית מלא בפיקוח, בבית אביו, בתנאים זהים לאלה שנקבעו לאחיו מריו. ביחס לפטרו, נקבע כי הוא ישהה בתנאים של מעצר בית לילי בפיקוח, בבית אביו, בין השעה עשר בלילה עד השעה שבע בבוקר למחרת. בנוסף נקבעה להם ערבות עצמית וערבות צד ג' שתיחתם על-ידי מפקחיהם.

מכאן הערר שלפניי.

3.

העוררים טוענים כי בית המשפט המחוזי שגה כשלא ראה לנתח את חומר הראיות, בייחוד נוכח קביעתו של בית משפט השלום כי מדובר ב"מילה נגד מילה" של העוררים נגד המתלוננים. עוד נטען כי בית המשפט המחוזי טעה בכך שתיאר את העוררים כ"מבצעים בצוותא" ביחד עם אחיהם, מריו, בעוד שלטענתם – חלקם במעשים המיוחסים להם, הינו קטן יחסית. המשטרה, להשקפת העוררים, לא בדקה את האפשרות שהמתלוננים באו על-מנת להתנכל למקום על רקע תחרות עסקית, ולדידם, שומה היה על בית המשפט לתת דעתו לאפשרות זאת. העוררים מדגישים כי באין מסוכנות מצדם, לא קיימת נגדם עילת מעצר, ומוסיפים כי תנאי מעצר הבית שהוטלו עליהם אינם מאפשרים להם להפעיל את העסק הנדרש לפרנסתם ולפרנסת משפחתם. בדיון שנערך לפניי הובהר כי המחלוקת אינה בשאלת הראיות לכאורה, שכן כפי שהובהר על ידי ב"כ העוררים בדיון לפני בית המשפט המחוזי, הם אינם חולקים על קיומן של אלה. עיקר טרונייתם היא על עילת המעצר והחלופה שנקבעה. באת כוחם של העוררים טענה כי מדובר באנשים נורמטיביים, האחד רופא פלסטיקאי והשני סטודנט לרפואה, נעדרי עבר פלילי, ולא נשקפת מן המעשים המיוחסים להם מסוכנות המצדיקה חלופת מעצר. באשר לחלופת המעצר לגופה, נטען כי בשל התנאים שנקבעו בהחלטת בית המשפט המחוזי אין זה אפשרי להפעיל את העסק המשפחתי (מתקני השעשועים), וזאת דווקא בתקופה שאמורה להיות תקופת שיא מבחינה עסקית. ג'וליאנו, כך נטען, הוא בעל מומחיות ייחודית הנדרשת לשם הפעלת העסק, ובהיעדרו – לא ניתן לעשות כן. המדינה מצדה, סומכת ידיה על החלטת בית המשפט המחוזי. לדידה, קביעת בית המשפט המחוזי כי קיימת עילת מעצר נוכח המסוכנות הנשקפת מן העוררים הינה סבירה, והחלופה שנבחרה – סבירה גם כן, ואולי אף מקלה יתר על המידה. בא כוחה אף הוסיף כי העסק המשפחתי שאליו מתייחסים העוררים, עמד במוקד ההתרחשות האלימה שבגינה הם הואשמו, ולכן בדין נקבע כי אין להתיר לעוררים לצאת ממעצר הבית לשם הפעלתו.

4.

דין הערר להידחות. בהחלטת בית משפט השלום נקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית לכך שהעוררים ביצעו את המיוחס להם בכתב האישום. מדובר במעשי אלימות שפגיעתם רעה שבוצעו, לכאורה, על-ידי העוררים על רקע תחרות עסקית, וכללו בין היתר, ניסיון להימלט מהמשטרה תוך נהיגה פרועה. לא מצאתי להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי כי נוכח המעשים המיוחסים להם נשקפת מהעוררים מסוכנות המקימה עילת מעצר. עוד אני סבור כי חלופת המעצר שנבחרה על-ידי בית המשפט המחוזי הינה סבירה בנסיבות העניין. איני מתעלם מטענות העוררים כי בלא שינוי בתנאי החלופה של ג'וליאנו, לא ניתן יהיה להפעיל את העסק המשפחתי. עם זאת, נוכח העובדה שהעסק האמור היה במוקד הסכסוך האלים נושא כתב האישום, לא מצאתי כי נפלה טעות בהכרעתו של בית המשפט המחוזי. במהלך הדיון הציגה לפניי ב"כ העוררים נתון חדש שאירע לאחר החלטתו של בית המשפט המחוזי: הסכמה של המשטרה לקצר את תקופת הסגירה של העסק, מכח צו לסגירת חצרים לפי סעיף 78א' לפקודת המשטרה [נוסח חדש]. והיא שבה והדגישה את הצורך בסיועו המקצועי של ג'וליאנו משהותר עתה להמשיך ולהפעיל את העסק. כאמור, אינני רואה לשנות את מתווה החלטתו של בית המשפט המחוזי. בצד האמור, מאפשר אני לג'וליאנו לשוב ולעתור לבית משפט השלום, נוכח שינוי הנסיבות האמור, בבקשה להתיר לו לצאת לפרק זמן מוגבל ממעצר הבית, בפיקוח ובתנאים, לצורך סיוע והדרכה לגורמים אחרים שיוכלו לסייע בהפעלת העסק. אדגיש כי אין באמור משום נקיטת עמדה בנושא זה ובית משפט השלום יפעל כהבנתו.

נוכח האמור, הערר נדחה.