בש"פ 648/01 מדינת ישראל נ. נגיב בן סביח אלעטראש

המשיב, המשרת כגשש בצה"ל, בן לשבט הבדואי אלעטרש, מואשם בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירות חבלה בכוונה מחמירה, חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות וירי באיזור מגורים. על-פי כתב-האישום, על-רקע סכסוך עם משפחה מבני שבטו (להלן: המתלוננים), תקפו המשיב ואחיו את המתלוננים באבנים ובמוטות ברזל וגרמו להם לחבלות. המשיב ואחד מאחיו אף ירו בכלי-נשק שהיו בידיהם, המשיב ברובה והאח באקדח, וכתוצאה מהירי נפצע ילד בן חמש ברגלו.

בקשת המדינה למעצר המשיב עד תום ההליכים נדחתה, לאחר שבית-המשפט המחוזי (השופטת רות אבידע) מצא, כי ניתן להסיר את החשש למסוכנותו של המשיב, העולה מעצם ביצוע העבירות, על-ידי קביעת תנאים מגבילים ההולמים את אורח-החיים הבדואי.

מכאן הערר שלפניי, בגידרו טוענת המדינה, כי התנהגות המשיב, שעשה שימוש בנשק שנמסר לו על-ידי הצבא, ועל-פי טענת המתלוננים אף רוקן הוא מספר מחסניות מלמדת, כי חלופת מעצר אינה יכולה להסיר את החשש למסוכנותו. עוד נטען, כי התנאים המגבילים שקבע בית-המשפט המחוזי, לפיהם ישהה המשיב במעצר-בית במרחק קצר יחסית ממקום מגורי המתלוננים, אינם ראויים.

הגעתי לכלל דעה, כי אין מקום להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי. אכן, העבירות המיוחסות למשיב מקימות חזקת מסוכנות. כך על-פי הראיות לכאורה, המושתתות על עדויות המתלוננים. עם-זאת, המשיב עצמו מכחיש, כי היה נוכח באירוע, והגם שבידי המדינה ראייה אובייקטיבית היכולה לאשר או להפריך את הטענה, כי הילד נורה מנשקו של המשיב - הוא שריד הקליע שהוצא מרגלו של הילד - טרם נערכה בדיקת מז"פ, וחבל שכך.

יהא דבר זה אשר יהא, פציעת המתלוננים מאבנים וממוטות ברזל מלמדת, כי הירי לא היה מכוון אליהם. לכך יש להוסיף, כי המשיב משרת בצה"ל שנים רבות, ועברו נקי (למעט הרשעות בענייני תעבורה ותכנון-ובנייה). בנסיבות אלה, החלטת בית-המשפט המחוזי לפיה די בחלופת מעצר ראויה היא.

אין גם מקום להתערב בחלופת המעצר שנקבעה, לאחר בדיקה בגידרה הופיעו בפני בית-המשפט שיח'ים שקיבלו על עצמם לפקח על המשיב. הערר נדחה איפוא.