בש"פ 648/06 פלוני נ. מדינת ישראל

בפני ערר על החלטת בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ב' בר-זיו), בתיק ב"ש 1128/06 מיום 18.1.05, אשר דחה את עררו של העורר על החלטת בית-משפט השלום לנוער בעכו, על פיה הוארך מעצרו עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגדו.

כנגד העורר, קטין, הוגש לבית-משפט השלום לנוער בעכו כתב אישום, המייחס לו ולקטין נוסף (להלן: הקטין האחר) עבירה של דרישת נכס באיומים, לפי סעיף 404 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של גניבה, לפי סעיף 384 לחוק העונשין; עבירה של תקיפה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 379 ו-382(א) לחוק העונשין; עבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין ועבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

לפי הנטען בכתב האישום, ביום 28.12.2005, ניגשו העורר והקטין האחר לשלושה קטינים ודרשו מהם את מכשירי הטלפון הניידים שלהם, תוך יצירת מצג מאיים. לאחר שנטלו העורר והקטין האחר את המכשירים, סטר הקטין האחר לאחד הקטינים. כן נטען בכתב האישום, כי ביום 25.12.2005 חטפו העורר והקטין האחר מכשיר טלפון מקטין נוסף ולאחר מכן תקפו אותו בבעיטות ואגרופים.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית-משפט השלום לנוער בעכו, בקשה למעצרם של העורר והקטין האחר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם. בהחלטתו מיום 11.1.2006, קבע בית-המשפט השלום לנוער, כי אין הוא מקבל את המלצת שירות המבחן לנוער לשחרר את העורר למעצר בית עד שיתפנה בעבורו מקום לחלופת מעצר במעון "נופית" (להלן: נופית) וזאת לאור התקופה הארוכה בה עבר לכאורה העורר עבירות רבות וחמורות, שהה במעצר, שוחרר והמשיך לכאורה במעשי עבירה חמורים וקשים, ועל כן הורה בית-משפט השלום לנוער על מעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

על החלטתו של בית-משפט השלום לנוער הגיש העורר ערר לבית-המשפט המחוזי בחיפה. ביום 18.1.2006 דחה בית-המשפט המחוזי את הערר, בקובעו, כי חרף גילו הצעיר של העורר הוא בחר באורך חיים עברייני וגם מעצרים קודמים לא הרתיעו אותו מלבצע עבירות חמורות ביותר.

מכאן הערר שבפני.

לטענת העורר, שגה בית-המשפט המחוזי משלא ייחס את המשקל הראוי לתסקיר שהוגש מטעם שירות המבחן לנוער, למרות היותו תסקיר מקיף וממצה, אשר נשקלו בו כל השיקולים הרלוואנטיים, לרבות יכולת הפיקוח של הערבים על העורר וההשלכות החמורות שעלולות להיות למעצר על העורר. כן מציין העורר, כי בעניינו של הקטין האחר, אשר היה שותף לעורר בעבירות, קבע בית-המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט מ' פינקלשטיין), כי הקטין ישוחרר למעצר בית.

מנגד, טוענת המשיבה, כי אין לקבל את המלצת שירות המבחן בעניינו של העורר, לאור העובדה שבנוסף לתיק הנדון, מתנהלים כנגדו ארבעה תיקים בהם הואשם העורר בביצוע מקרים דומים. עוד טוענת המשיבה, כי בשל תיקים נוספים אלו יש גם להבחין בין עניינו של העורר לבין עניינו של הקטין האחר, אשר בעניינו מנוהל רק תיק אחד נוסף, המשותף גם הוא לו ולעורר.

לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ולאחר שעיינתי בהודעת הערר ובהחלטותיהן של הערכאות שקדמו לי, הגעתי לכלל מסקנה, לאחר התלבטות לא קלה, כי יש לקבל את הערר ולשחרר את העורר לחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן לנוער.

מבלי לגרוע מחומרתן של העבירות בהן מואשם העורר, דומני, שיש מקום לנקוט בעניינו בשל העורר בצעד מלפנים משורת הדין. מדובר בנער צעיר, בן 15 וחצי, ויש לנקוט במשנה זהירות לפני שליחתו של קטין בגיל כה צעיר למעצר, אשר עלול להביא להמשך התדרדרותו אל עולם הפשע ויש ליתן משקל משמעותי יותר להליך שיקומו.

מעיון בתסקיר שירות המבחן עולה, כי נראה שהתקופה אותה בילה העורר במעצר גרמה לשינוי מהותי בהתנהגותו והוא הבין את מצבו העגום ונטל אחריות על מעשיו. לאור זאת הביע העורר נכונות לשתף פעולה עם שירות המבחן לנוער במסגרת כל תוכנית אותה יקבע השירות. על כן, המליץ שירות המבחן לנוער, כי עד שיתפנה לו מקום במעון נופית, יימצא העורר במעצר בית.

שיקולים אלו היו גם השיקולים אשר הנחו את בית-המשפט המחוזי בחיפה כאשר בחר לשחרר את הקטין האחר למעצר בית. למרות השוני בין השניים, אליו מתייחסת המשיבה, נראה, כי גם מבחינת הרצון ליתן יחס שווה לשני הקטינים, אשר הואשמו בביצוע המעשים בצוותא, ראוי לקבל את המלצת שירות המבחן.

סוף דבר, אני מקבל את הערר. החלטת בית-המשפט המחוזי מיום 18.1.06 מבוטלת בזאת. התיק יוחזר לבית-משפט השלום לנוער בעכו, על מנת שייתן החלטה בעניין שחרור העורר לחלופת מעצר, בהתאם להמלצת שירות המבחן לנוער, ויקבע את תנאי השחרור על-פי שיקול דעתו.

העורר יישאר במעצר עד למתן החלטה אחרת על-ידי בית-המשפט השלום.