בש"פ 6489/04 אולג זייצב נ. מדינת ישראל

זה ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י. טימור) בב"ש 20774/04, שדחה את בקשתו של העורר לעיון חוזר בהחלטה לעצרו.

כתב האישום מייחס לעורר עבירות מין כלפי המתלוננת שבוצעו במהלך פגישה בניהם.

לטענת העורר, לאחר שהחלו ההליכים נגדו, החלה רעייתו לקבל שיחות טלפון אנונימיות, בהן פלונית, שלא הזדהתה, שניסתה לסחוט ממנו סכומי כסף כדי שהמתלוננת תחזור בה מעדותה. אותה פלונית אמרה, בין היתר, כי העורר נפל בפח שהמתלוננת טמנה לו ולמעשה לא היה שום אונס. המשטרה לא בדקה את הטענות לגבי הסחיטה ובית המשפט קמא קבע (בהחלטה בבקשה קודמת לעיון חוזר (ב"ש 20653/04 מפי כב' השופטת ר' אבידע) כי לא יהיה זה נכון להותיר את העורר במעצר תקופה ארוכה, כאשר תלונת אשתו לגבי סחיטה אינה נחקרת. בהחלטה נוספת באותו עניין, לאחר שהמשטרה לא התקדמה בחקירת התלונות על הסחיטה, קבעה השופטת אבידע כי הייתה נכונה לשקול את שחרורו של העורר לחלופת מעצר, אולם חלופת המעצר שהציע העורר לא הניחה את דעתה. משנמצאה חלופה אחרת, הגיש בא כוח העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, אך בקשתו נדחתה, משבית המשפט קמא (כב' השופט טימור) קבע כי אין לדון בבקשה לעיון חוזר כל עוד לא הוצג שינוי בראיות התביעה אשר יצדיק את הדיון. שינוי כזה, לשיטתו של בית משפט קמא, לא הוצג ועל כן אין לשחרר את העורר, בייחוד לאור העובדה כי פרשת ההגנה בתיק קרובה לסיום.

לפנינו טען בא כוח העורר כי כב' השופט טימור לא ישב בערר על כב' השופטת אבידע ולא היה רשאי לדחות את הערר מן הטעם שלא חל שינוי בראיות התביעה, אלא צריך היה אך לבדוק את חלופת המעצר. לגופו של עניין בא כוח העורר טען כי הואיל והמשטרה לא עשתה מאומה כדי לקדם את חקירת הסחיטה יש לשחרר את העורר. באת כוח התביעה טענה כי המשפט עומד לפני סיומו, אך לא נתנה הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע המשטרה לא עושה מאמצים ראויים לחקור טענות בדבר סחיטת אשת העורר, טענות המעלות חשש שמא המתלוננת בדתה את סיפור האונס מליבה כדי להשתמש בו לצרכי סחיטה.

לאחר הישיבה מיום 12.7.04 ולאור ההחלטה שניתנה באותה ישיבה, לפיה על הפרקליטות לעדכן את בית המשפט לגבי חקירת המשטרה, אם נעשתה כזאת, לגבי שיחות הפלאפון שהתקבלו, לפי הטענה, אצל אשת העורר, הודיעה הפרקליטות, כי לפי בדיקת המשטרה המתלוננת יצאה מן הארץ, אולם הבדיקה העשויה לשפוך אור על מקור שיחות הטלפון אל אשת העורר טרם בוצעה, נכון לעת ההודעה.

טעמו של כב' השופט טימור לדחיית הבקשה לעיון חוזר אינו מקובל עליי. במהלך הדיון עלתה האפשרות כי גרסת המתלוננת בדויה וכי המתלוננת, או מי מטעמה, מנסים לסחוט את בני משפחת העורר, תוך שימוש באותה גרסה בדויה. אם יש בטענות אלה ממש, יש בהן כדי להקים עילה לעיון חוזר.

התביעה אינה יכולה להחזיק את החבל משני קצוות. מחד לטעון כי אין עילה לעיון חוזר במעצרו של העורר ומאידך להימנע מלחקור בצורה רצינית את התלונות בדבר סחיטת אשת העורר, העשויה לתמוך בגרסת החפות.

לפיכך, אם המשטרה לא תמצה את החקירה בנושא זה בתוך 15 יום, יהא בכך משום עילה לעיון חוזר. הוא הדבר במקרה שהחקירה תעלה חידוש המצדיק עיון כזה.

בכפוף לאמור לעיל, הערר נדחה.