בש"פ 6495/01 אריק טייב נ. מדינת ישראל

ביום 19.9.99 ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין בעניינו של המערער. המערער זוכה מאישום בביצוע מעשה סדום ואונס, והורשע בעבירה של מעשה מגונה בהסכמה, שהושגה במרמה.

ביום 27.7.00 התקבל ערעור המשיבה, והמערער הורשע גם באינוס ומעשה סדום. בית משפט זה הורה על החזרת התיק לבית המשפט דלמטה, על מנת שיגזור את דינו של המערער בהתאם לכך. גזר הדין ניתן ביום 17.8.00 במעמד בעלי הדין. על הנאשם נגזרו חמש שנות מאסר, מהן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל.

בשולי פסק הדין צוין במפורש, כמקובל, כי לנאשם נתונה זכות ערעור על גזר הדין תוך 45 יום.

מתברר כי המערער חפץ להגיש ערעור על גזר הדין, אך הוא הבין מבא כוחו כי "ערעור זה הנו יוצא דופן ומסובך, וכי הסיכויים לשמיעת ערעור כזה הם קלושים". על כן זנח המערער קו פעולה זה, והגיש בקשת חנינה אל הנשיא.

מאוחר יותר התברר כי נפלה אי הבנה בשיחה שנוהלה בין המערער לבא כוחו. עצת בא כוחו של המערער התייחסה לאפשרות הגשתו של דיון נוסף (על פסק הדין של בית משפט זה, להבדיל מערעור על חומרת העונש (כפי שהושת עליו בבית המשפט המחוזי). על יסוד דברים אלה, הגיש המבקש, ביום 21.8.01, בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על חומרת העונש.

המשיבה מתנגדת למתן ארכה. המשיבה ציינה כי אין תמיכה מספקת לטענה כי נפלה אי הבנה בין המבקש לבין בא כוחו.

עיון במכתבו של בא כוח המערער (באותה עת) מלמד כי הוא שוחח עם המבקש ועם בני משפחתו "על אפשרות להגשת בקשה לדיון נוסף". בא כוח המערער ציין עוד כי "יתכן כי הם לא הבינו שמבקש רשאי גם לערער על פסק הדין השני שניתן בעניינו בבית המשפט המחוזי". בנסיבות אלה, יש במכתב, על רקע טענות המבקש תמיכה מספקת לטענת הטעות שהעלה המבקש. אמנם, לא כל טעות כזו יכולה לשמש גלגל מניע להארכת מועד, בעיקר כאשר חלף זמן רב כל כך מאז מתן פסק הדין. גם עצם היווצרות הטעות מעלה סימני שאלה, נוכח האמור בשולי פסק הדין. יחד עם זאת, בהתחשב בגלגוליו של הליך זה, הסברו של המבקש מניח את הדעת. "במקרה שהערעור מוגש על ידי הנאשם -- קובעת כב' השופטת דורנר -- אני סבורה כי יש להטות את כף המאזניים לטובת האינטרס של עשיית צדק ובירור האמת ככל שניתן. במקרה כזה עלינו להעדיף את זכותו של הנאשם למצות את ההליכים העומדים לרשותו עד תום - על זכאותו של הציבור לוודאות משפטית (בש"פ 822/99 שכטר נ' מ"י , דינים עליון נז 378).זהו גם הדין כאן. נראה כי המבקש, בשל טעותו שלו, לא הבין אל נכון כי הוא מוותר על זכות הערעור שקנויה לו, והיה בדעה כי מדובר בהליך יוצא דופן. זה אינו המצב, ואין לזקוף לחובתו, בהתחשב בגלגוליו של הליך זה את טעותו.

המערער יגיש כתב ערעור כולל נימוקים בתוך 15 יום.