פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בש"פ
6500/02
בפני:
כבוד השופט א' ריבלין
העורר
:
שתיווי
אבו ראשד
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
ערר
על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע
מיום
22.7.02 בב"ש 21574/02 שניתנה על ידי
כבוד
השופטת ר' אבידע
תאריך
הישיבה: כ"ט באב התשס"ב (7.8.02)
בשם
המבקש: עו"ד שמואל זילברמן
בשם
המשיבה: עו"ד נעמי כץ
החלטה
1.כנגד העורר ושותפו הוגש כתב אישום המייחס להם עבירה של החזקת סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 248.77 גרם נטו שלא לצריכה עצמית. מחומר הראיות עולה, כי ביום 17.3.2002, בסמוך לשעה 14:00, הגיע לצומת בית הגדי, בסמוך למוסך לתיקון תקרים המצוי במקום, רכב מסוג מאזדה. הרכב נעצר בסמוך לשיחים שבמקום, דלת הנוסע ליד הנהג נפתחה ונסגרה והרכב המשיך בנסיעתו. למקום הגיע אדם אשר עמד בצומת. מכונית המאזדה חזרה למקום, ואותו אדם ניגש לדבר עם יושבי הרכב, נכנס לתוכו למספר דקות ויצא. לאחר שיצא ניגש לשיחים, כאשר בינתיים עזב רכב המאזדה את המקום. האיש התכופף והרים דבר מה אל תוך כיסו השמאלי, ומשם ניגש לרכב הטנדר מתוצרת ניסן שהמתין בסמוך למוסך. הוא נכנס למושב שליד נהג רכב הניסן. הרכב החל לנסוע לכיוון מושב בית הגדי, וכוח משטרה שעצר אותו במושב, גילה את הסמים. העורר נהג ברכב זה.
האחר הכחיש כל קשר לסמים המסוכנים. לטענתו, נסע עם העורר במכוניתו כאשר ביקש למצוא "טרמפ" לאחר סיום עבודתו. לעומתו, טוען העורר כי היה בדרכו למכור כבשים במוסך בבית הגדי והגיע למוסך, שם שאל אותו האחר אם יוכל לנסוע עמו, והוא השיב בחיוב. העורר מציין, כי אין לו קשר לסמים, וכי בעת שעצרה אותם המשטרה, זרק האחר את הסמים מכיסו אל תוך הרכב.
2.בית משפט המחוזי החליט לעצור את האחר עד תום משפטו. בית המשפט מצא אמנם, כי קיימות ראיות לכאורה שקושרות גם את העורר להחזקת הסם, אלא שעוצמתן אינה כזו המצדיקה את החזקתו במעצר. העורר, שוחרר בתנאים מגבילים אולם ערר, שהוגש מטעם המדינה, התקבל, ביום 29.3.2002, בבית המשפט העליון (כבוד השופטת א' פרוקצ'יה), והעורר נעצר עד תום משפטו.
העורר פנה, בשלב מאוחר יותר, לבית המשפט המחוזי, בבקשה לעיון חוזר בהחלטה לעצור אותו עד תום המשפט. הוא טען, כי המשטרה התרשלה בכך שלא נטלה טביעות אצבע משתי השקיות שהחילו את הסם המסוכן, כי מעדויות הסנגוריה עולה כי הוא אכן מכר כבשים לחברי מושב בית הגדי, וכי בעדותו המרכזית של התצפיתן מטעם המשטרה, אורן אבני, התגלו תמיהות שיש בהן כדי לפגום באמינותה.
בית המשפט המחוזי לא מצא כי חל בראיות שינוי המצדיק את שחרורו של העורר. כנגד החלטה זו מופנה הערר.
העורר טוען בפני, בעיקרו של דבר, את אותן טענות שהעלה בבית המשפט המחוזי. המדינה סומכת את ידיה על החלטתו של בית המשפט המחוזי.
3.ברכבו של העורר נמצא סם מסוכן. שהותו במקום והדרך בה נוצר הקשר באותו שלב בינו לבין האחר - מקימים יחד תשתית ראייתית שהיה בה די כדי להורות על מעצרו - כפי שקבע בית המשפט העליון. הראיות שעליהן הוא מצביע היום היו בעיקרן גם קודם לכן בפני בית המשפט, ומכל מקום אין בהן כדי לשנות מן התמיכה או הגריעה בגרסאות השונות. כפי שציין בית המשפט המחוזי, העובדה שלא נלקחו טביעות אצבעות מהשקיות שהכילו את הסמים, הייתה ידועה כבר בעת מתן ההחלטה הקודמת. חווות הדעת שהציג בשלב זה בא-כוח העורר, ולפיה, לפחות לגבי אחת מן השקיות, ניתן היה לבדוק טביעות אצבעות, אין בה כדי לשנות בשלב זה. כך גם לגבי העדים מטעם העורר. עדים אלה טרם באו בפני בית המשפט המחוזי. לגבי עדותו של העד אבני במשפט, גם בה אין כדי להצדיק, בשלב זה, עיון מחדש בהחלטה.
הערר נדחה.
ניתנה היום, ג' באלול התשס"ב (11.8.02).
ש
ו פ ט