בש"פ 6501/07 מדינת ישראל נ. פלוני

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ע' קפלן-הגלר ) מיום 25.7.07 אשר הורה על שחרורו של המשיב, בכפוף לערבות צד ג' בסך עשרת אלפים ש"ח, להפקדת 3000 ש"ח במזומן ולצו איסור יציאה מן הארץ.

1.

בכתב-אישום שהוגש נגד המשיב לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו יוחסו לו שלושה מעשים של תקיפה מינית שבוצעו, על פי הנטען, בגיסתו, אשר היתה, במועדים הרלוונטיים לכתב-האישום, כבת 11 שנים. בגדר האישום הראשון נטען, כי בחודש אפריל 2007, בעת שאשת המשיב, אחות המתלוננת, שהתה בבית החולים הפשיט המשיב את המתלוננת, חיבק אותה, נישקה על שפתיה ונשכב עליה, חרף בקשותיה כי יחדל. באישום השני נטען, כי במהלך חודש מאי 2007 הפשיט הנאשם את המתלוננת וחיכך את איבר מינו החשוף באיבר מינה, עד שהגיע לסיפוק מיני. זאת עשה, לפי הנטען, חרף תחנוניה כי יחדל ממעשיו. באישום השלישי נטען, כי במהלך חודש יוני 2007, עת השגיחה המתלוננת על ילדיו של המשיב, נְטַלה המשיב בכוח לחדר השינה של הוריה, השליכה על מיטתם, התפשט והפשיטה מבגדיה. לאחר מכן, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, תוך שהוא מתעלם מניסיונותיה של המתלוננת להדוף אותו מעליה ומזעקות הכאב שהשמיעה. רק משבא על סיפוקו, ולאחר שאח המתלוננת דפק על הדלת בחוזקה, חדל המשיב ממעשיו. בגין כל אלה יוחסו למשיב עבירה של ניסיון אינוס במשפחה, עבירה לפי סעיפים 351(ג)(1) בנסיבות המנויות בסעיף 345(א)(3), וסעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום התבקש מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. ביום 3.7.07 האריך בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ג' נויטל ) את מעצרו של המשיב והורה על הגשת תסקיר מעצר בעניינו, אלא שעקב עיצומי שירות המבחן לא הוגש התסקיר במועד שנקבע. ביום 22.7.07 החליט בית המשפט (כבוד השופטת ר' לבהר-שרון ) להאריך את מעצרו של המשיב, לאחר שבחן בעצמו את חלופת המעצר שהוצעה, ומצא כי אין בה כדי לאיין את מסוכנותו של המשיב. בית המשפט דחה את הדיון בשאלת החלופה ליום 25.7.07, וכן קבע דיון ליום 5.8.07 על מנת שעד למועד זה יוכן תסקיר מבחן בעניינו של המשיב. ביום 25.7.07 נתן בית המשפט החלטה אופרטיבית לפיה ישוחרר המשיב בתנאים מגבילים וזה לשון ההחלטה במלואה:"האחים המפקחים יחתמו בזאת כל אחד על ערבות צד ג' בסך עשרת אלפים ש"ח. יופקד במזומן סך של 3,000 ש"ח. מוצא בזאת צו איסור יציאה מן הארץ לכל נמלי הים האוויר והיבשה. הדרכון של הנאשם יופקד. עד למילוי כל התנאים לא ישתחרר הנאשם. הפרקליטות באדיבותה על מנת למנוע כל שימוש או טענת שיבוש תפנה על מנת ויחפשו את הדרכון בבית אשתו על מנת ויוכל להימסר ולא יהיה עיכוב מיותר".

3.

מכאן הערר שלפני בגדרו טוענת המדינה, כי טעה בית המשפט קמא משלא אמד נכונה את עילות המעצר הרלוונטיות לתיק זה, והורה על שחרור המשיב לחלופת מעצר חרף המסוכנות הנשקפת ממנו למתלוננת בפרט, ולציבור בכלל, וחרף החשש המובנה לשיבוש מהלכי משפט ולשלומה הנפשי של המתלוננת, שהיא, כאמור, קטינה בת 11 בלבד.

באת-כוח המשיב טענה מנגד, כי חלופת המעצר הנוכחית הינה חלופה הרמטית, אשר נבחנה היטב על ידי בית המשפט קמא שחקר את המפקחים. באת-כוח המשיב הוסיפה וטענה, כי לא קיים חשש לשיבוש הליכי משפט, הואיל ומשפחת אשת המשיב התייצבה לצידה של הקטינה והקשר עם המשיב נותק ניתוק מוחלט. בנוסף טענה באת-כוח המשיב, כי המשיב מצוי במעצר מזה שלושה שבועות וכי לא יעלה על הדעת שיהא צורך להותיר נאשמים במעצר בשל עיצומי שירות המבחן.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הערר להתקבל. באת-כוח המשיב אינה חולקת על קיומן של ראיות לכאורה ועל קיומה של עילת מעצר, ומשכך, יתרכז הדיון בשאלת שחרורו של המשיב לחלופת מעצר. למשיב מיוחסים מעשים חמורים ביותר המצביעים על מסוכנות גבוהה. במצב דברים זה, על המשיב מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי החלופה שהוצעה מטעמו מפיגה את המסוכנות הנשקפת ממנו (השוו: בש"פ 2222/97 מדינת ישראל נ' חוסאם , פ"ד נא(1), 109 (1997)). החלטתו של בית המשפט קמא לשחרר את המשיב חרף מסוכנותו הרבה, וחרף דחיית חלופת המעצר הקודמת שהוצעה, לא מציינת מפורשות את הטעמים בגינם הוחלט על שחרור לחלופת מעצר. אין לפני – בנסיבות האמורות – תשתית מספקת למסקנה בדבר העדר מסוכנות, ולפיכך – לעת הזו – ההחלטה אינה יכולה לעמוד. בצד האמור, מבקש אני לא לקבוע מסמרות בשאלה זו, שכן כפי שכבר הוסבר לעיל, ביום 5.8.07 עתיד להתקיים דיון נוסף בשאלת שחרורו של המשיב בבית המשפט המחוזי, אשר עד לקיומו יכול ויוגש התסקיר, בעקבות פנייה אפשרית לועדת החריגים (במתווה עליו עמדה כב' השופטת ר' לבהר – שרון בהחלטה מיום 22.7.07). ככל שלא יהיה בידי שירות המבחן להציג תסקיר לדיון זה, יבחן בית המשפט את חלופת המעצר המוצעת ויכולתה לנטרל את מסוכנות המשיב, ויעמוד – בהחלטה מנומקת – על מידת התאמתה של החלופה לנטרול הסיכון – אם בכלל - על יסוד מכלול הנתונים שיביאו לפניו הצדדים.

סוף דבר, הערר מתקבל. המשיב יישאר במעצר עד להחלטה אחרת של בית המשפט המחוזי בעקבות הדיון שיתקיים בעניינו ביום 5.8.07.