בש"פ 6503/02 מדינת ישראל נ. נעים בן ראשיד נסראלדין

1.במסגרת הליך פלילי המתנהל נגד המשיב ואחר, נתבקש מעצרם של השניים עד תום משפטם. בית המשפט המחוזי בחיפה החליט שאין לעצור את השניים, וקבע כי הם יימצאו במעצר בית מחוץ למקום מגוריהם. העוררת לא השלימה עם ההחלטה בכל הנוגע למשיב.

2.ביום 14.6.02, בשעות הערב, אירעה בכפר כסרא קטטה בה היו מעורבים בני משפחת נסראלדין מצד אחד, ובני המשפחות שומרי ואסעד, מצד שני. במהלכם של האירועים נפגע המנוח נימר שומרי בראשו. הוא נלקח לבית חולים ונפטר מפצעיו ביום 14.7.02. לבית המשפט המחוזי בחיפה הוגש כתב אישום נגד המשיב ואדם נוסף. כתב האישום המקורי הוגש לפני פטירתו של המנוח. בכתב האישום טענה העוררת, כי המשיב הוא זה שגרם לפגיעה במנוח. לפי הנטען, עלו המשיב והאחר על גגו של בית ומן הגג זרקו אבנים וחפצים שונים לעבר בני המשפחות שומרי ואסעד שעמדו מתחת לבית. על-פי כתב האישום, נטל המשיב חלק של דוד שמש שהיה על הגג וזרק אותו על המנוח שעמד מתחת לבית ופגע במנוח. כלפי האחר נטען כי הוא זרק אבנים על המנוח. בכתב האישום המקורי הואשמו השניים בעבירה של ביצוע בצוותא של חבלה בכוונה מחמירה. משהוגש כתב האישום, עתרה העוררת למעצרם של השניים עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט י' דר) החליט ביום 22.7.02, כי קיימות ראיות לכאורה נגד שני הנאשמים. עם זאת נקבע, כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר ובלבד שהשניים ישהו במעצר בית במקום המרוחק מבתיהם. בדיון נוסף שנערך ביום 24.7.02 החליט בית המשפט המחוזי (השופט מ' נאמן) לקבל את החלופה שהוצעה, שלפיה יימצאו שני הנאשמים במושב הנמצא במרחק של כ40- ק"מ מכפרם.

3.הדיון בבקשת המעצר נערך בבית משפט קמא ימים ספורים לאחר מותו של המנוח. הדיון התנהל על יסוד כתב האישום המקורי. החלטתו של בית המשפט המחוזי, בה נקבע שיש לעשות שימוש בחלופה למעצר, ניתנה, כאמור, ביום 22.7.02. יום קודם לכן הוגש כתב אישום מתוקן, בו הואשם המשיב ברצח של המנוח ואילו לאחר יוחסה עבירה של הריגה.

4.בחומר הראיות מוצאים אנו הודעות של שני אנשים, אדהם שומרי ואשרף אסעד, המספרים כי ראו את המשיב על גג הבית כשהוא מחזיק בידיו חלק של דוד וזורק אותו על האנשים שנמצאו מתחת לבית. אדם אחר, סאלח שומרי, סיפר במשטרה על כך שראה את המנוח נופל ובעת שהדבר ארע הוא ראה שנפל לידו "הברזל הזה". יצוין, כי הארוע התרחש בשעות הערב. הועלתה השאלה האם ניתן היה כלל לזהות את אלה שנמצאו על גגו של הבית. מעיון בחומר הראיות מתברר, כי במקום הייתה תאורה וכי המשטרה ערכה ניסוי, בגדרו התברר שאכן תנאי התאורה מאפשרים לזהות אנשים שנמצאו על הגג. מכאן נובע שצדק בית משפט קמא משקבע כי קיימות ראיות לכאורה נגד המשיב.

5.ברור, כי במקרה הנוכחי חלה חזקת המסוכנות. הנסיבות השונות חייבות להוביל למסקנה, שאין לעשות שימוש בחלופה למעצר. פרט לעצם החומרה של המעשה המיוחס למשיב, אין להתעלם מן העובדה שבין משפחות שונות בכפר כסרא קיים סכסוך דמים, שהביא למותו של המנוח. זאת ועוד, בקטטה בה מצא המנוח את מותו, נורו אף יריות והושלך רימון. הגם שאין טענה בעניין כלפי המשיב, הרי יש ליתן משקל אף לעובדות אלה, כאשר עומדת על הפרק השאלה האם ראוי להורות על חלופת מעצר. יש לציין כמו כן, כי שלושה מבני משפחתו של המשיב עומדים לדין בעבירת רצח בקשר למקרה, אשר לפי הנטען, קשור אף הוא בסכסוך בין המשפחות בכפר. במצב דברים זה, אין ליתן משקל ממשי לעובדה כי למשיב אין עבר פלילי. במקרה הנוכחי גם לא ניתן לומר שדינו של המשיב זהה לדינו של האחר, אשר שוחרר למעצר בית ואשר לגביו לא הוגש ערר. חומר הראיות קושר באופן ספציפי את המשיב בלבד לפגיעה במנוח. אי לכך, חלופה למעצר אינה ראויה במקרה של המשיב.

6.אשר על כן, אני מחליט לקבל את הערר והנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום משפטו בת.פ. 320/02 של בית המשפט המחוזי בחיפה.