בש"פ 6513/06 וליד רבאח נ. מדינת ישראל

1.על פי גרסת המשיבה כפי שהובאה בכתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, הצטיידו העורר ואחר - פארס מברשם - ברימון יד, ומשם המשיכו ברכב בו נהג העורר, שלא היה מורשה לנהיגה, לעבר ביתו של עדנאן שבל, בכפר מכר ג'דידה. פארס ניגש לעבר ביתו של עדנאן והשליך את הרימון, ולאחר שזה התפוצץ הוא נמלט עם העורר מהזירה. כתוצאה מהתפוצצות הרימון נגרם נזק לרכוש.

בגין כל אלה ייחסה המשיבה לעורר עבירות של החזקה ונשיאה בנשק שלא כדין, היזק בחומר נפץ ונהיגת רכב ללא רישיון נהיגה. בתאריך 25.7.06 נעתר בית המשפט המחוזי לבקשת המשיבה והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובהחלטה זו עוסק הערר שבפני.

2.בא כוח העורר סבור, שכאשר קבע בית המשפט המחוזי כי פארס הוא מבצען העיקרי של העבירות, ראוי היה לשקול את שחרור שולחו לחלופת מעצר. ברם, לאותה אמירה של בית המשפט המחוזי היתה תוספת, לאמור: " אך גם חלקו של רבאח [העורר] היה מהותי בביצוע העבירה שניהם חברו יחד לביצוע המיוחס להם בכתב האישום ".

לא נעלמו מעיני גילו הצעיר של העורר ועברו הנקי, אולם סבורני שכאשר מדובר בעבירות כה חמורות שאך בנס לא הסתיימו בפגיעה בחיי אדם, יש בכך להעיד עד כמה מרחיקת לכת היא הסכנה הנשקפת מהעורר. בנסיבות אלו לא מצאתי כי נפלו פגם או שגגה בהחלטתו של בית המשפט המחוזי, ומכאן החלטתי לדחות את הערר.