בש"פ 6515/04 רפי אליקשוולי נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' גרשון) בב"ש 4450/04 לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

כתב האישום מייחס לעורר עבירה של חבלה בכוונה מחמירה. לפי המפורט בכתב האישום, העורר יחד עם אדם אחר דקרו את המתלונן בפתח מועדון "הפאצוס" בחיפה. לעורר מיוחסות שתי דקירות בגב ולשותפו (שטרם נתפס) מיוחסות ארבע דקירות נוספות. במהלך האירוע ניגש העורר לרכבו, הוציא מקל והכה את המתלונן באמצעות מקל. לאחר שפגעו במתלונן העורר ושותפו נכנסו לתוך כלי הרכב ונמלטו מן הזירה, כאשר הנאשם נוהג במכוניתו בניגוד לכיוון התנועה. בעקבות הדקירות המתלונן נפגע ונזקק לטיפול רפואי ואף נותח.

המדינה ביקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, הן מחמת מסוכנותו והן מחמת החשש לשיבוש הליכים. בעת שהתנהלה חקירה בעניינו של העורר, אביו ואנשים מטעמו יצרו קשר עם המתלונן ועם בני משפחתו וניסו להדיחם ולגרום לכך שהמתלונן לא יזהה את העורר במסדר זיהוי, כאשר בתמורה הם מבטיחים לאתר את "הדוקר האמיתי".

בית-משפט קמא קבע כי קיימות ראיות לכאורה די הצורך למעצרו של העורר. העבירה החמורה המיוחסת לו מקימה עילת מעצר וכן קבע כי שחרורו של העורר עלול להביא להמשך הניסיונות לשבש את החקירה בעניינו. על כן, החליט השופט המלומד להאריך את מעצרו של העורר עד לתום ההליכים במשפטו.

בא-כוח העורר טען כי קיימות סתירות ופרכות בגרסאותיהם של עדי המאשימה וכן הלין על מחדלי חקירה של המשטרה. לשיטתו, היה על המשטרה לערוך מסדר זיהוי למתלונן ולעדים אשר אמרו כי יוכלו לזהות את הדוקר.

הראיות הקיימות בתיק יכולות להביא להרשעת העורר בעבירה המיוחסת לו, אם בית המשפט ייתן בהם אמון. אכן, גרסאותיהם של שני עדים מרכזיים כבושות. אחד מהם, עלא הרוש, יכול היה אך לומר כי שני אנשים ברכב גולף כחול יצאו במהירות לכביש בניגוד לכיוון התנועה והאחר, גיא שיני, סיפר כי שני אנשים שתקפו את המתלונן נכנסו לרכב גולף כחול, שם חיכה להם אדם נוסף, שהניע את הרכב והם נמלטו יחדיו. רק בשלב מאוחר יותר, כעבור חמישה ימים, מסרו שני העדים גרסה מפורטת, בה הם תיארו את התקרית בין המתלונן לשני תוקפים שדקרו אותו, כאשר אחד מהתוקפים ניגש למכונית הגולף, נוטל משם מקל וחוזר ותוקף את המתלונן. גם המתלונן מסר גרסה לפיה שני אנשים, עמם יצא לדבר מחוץ למועדון, תקפו אותו ודקרוהו כאשר הוא הפנה אליהם את גבו בסיום השיחה.

העובדה כי חלקים חשובים בגרסאות עדים אלה הנם כבושים עלולה לפגום במשקל עדויותיהם במשפט. אולם, בשלב זה קשיים אלה אינם שוללים את כוחן הלכאורי של העדויות.

גרסתו של המתלונן למהלך האירוע הייתה עקבית בקוויה הכלליים, אולם היו כמה אי התאמות מינוריות בן הודעה להודעה. אי התאמות אלה הנוגעות לפרטי האירוע, וכן אי התאמה לגבי תיאור גיל התוקפים מקומן להתברר במשפט ואין בהן כדי לכרסם בראיות לכאורה.

העד מיכאל ברידזה, שהנו לכאורה עד אובייקטיבי, קושר את התוקף למכונית הגולף. עד זה מסר את גרסתו בסמוך לאירוע. אמנם עד זה ראה תקיפה בידי אדם אחד, אך העובדה שהוא קשר את התוקף לרכב הגולף מחזקת את הראיות האחרות בתיק, ובכלל זה את הגרסאות הכבושות של העדים האחרים.

העורר בהודעותיו קושר את עצמו לזמן ולמקום האירוע, הוא מודה כי מכונית הגולף משמשת אותו וכי הוא הגיעה עמה למועדון בליל הדקירה. הוא אף מודה כי נסע בניגוד לכיוון התנועה. לטענת העורר הוא הגיע למועדון למספר דקות כדי לחפש את חברתו וכשיצא והחל לנסוע נכנס לרכבו אדם שלא היה מוכר לו, ביקש ממנו להסיעו לעיר וסימן לו לנסוע בניגוד לכיוון התנועה. גרסה זאת, שהעורר נותר איתן בה מתחילתה של החקירה ועד סופה, הנה בעייתית על פניה. היא נוגדת את כל העדויות האחרות בתיק ואין אף ראיה אחרת התומכת בה. עדותו הראשונה של שיני, לפיה שני אנשים עלו לכלי רכב שנהגו המתין להם עשויה הייתה לתמוך בגרסתו של העורר, אך העורר טען בתוקף שעלה למכוניתו אדם אחד, שאינו מוכר לו. העורר גם טען כי לא שם לב לקטטה ולמהומה בפתח המועדון, אף על פי שהחנה את מכוניתו בקרבת מקום. גרסתו של העורר נראית תמוהה משהו ואינה מיטיבה עמו.

אכן, מקובל עליי כי היה מקום לערוך מסדר זיהוי למתלונן ולעדים הנוספים שטענו כי יוכלו לזהות את המתלונן. מדובר בעדים שאינם מכירים את הנאשם וראו את מצבע העבירה אך בעת האירוע (ראה: בעניין זה ג' ארווין, דיני הודאות וחקירה (תשמ"ה-1985) בעמ' 135-136; נ' קנת וח' קנת, אמצעי זיהוי וחקירה (תשס"א-2001), בעמ' 32-33). בענייננו לא בוצע מסדר הזיהוי ותחת זאת העורר זוהה באופן "ספונטאני" בתחנת המשטרה. ערכו של הזיהוי הספונטאני בתחנת המשטרה אינו יכול להיות גבוה וערכו של הזיהוי במהלך העימות אף פחות מכך. בנסיבות אלה אין להוציא מכלל אפשרות שאילו נערך מסדר הזיהוי כדין העדים לא היו מזהים את העורר. בכך היה כדי להשליך על עוצמת הראיות.

עם זאת, גם בהנחה המיטיבה עם העורר, אין לומר שאין בחומר החקירה ראיות לכאורה נגדו. עדים רבים מייחסים את תקיפת המתלונן ודקירתו לנהג מכונית הגולף ולשותפו. העורר מודה כי הוא זה שנהג בגולף ומוסיף כי אדם נוסף נסע עמו מזירת האירוע, הוא גם מודה כי נסע במהירות בניגוד לכיוון התנועה, מה שעלול להצביע על הרצון להימלט מזירת הפשע. לנוכח הסברו התמוה משהו של העורר לנוכחותו בזירה ולהתנהגותו, יש לקבוע, בשלב הזה, כי בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת אשמתו.

לית מאן דפליג, כי מי שמשתתף בדקירתו של אדם בסכין מקים על עצמו חזקה כי יסכן את הציבור אם יהלך חופשי. בידי העורר לא עלה לסתור חזקה זאת והיא בעינה עומדת. על כן, קמה נגד העורר עילת מעצר בשל היותו מסוכן לציבור.

יתר על כן, אביו של העורר בעצמו ובאמצעות שליחיו ניסה להידבר עם המתלונן ועם אחיו ולהניא את המתלונן מלזהות את העורר כתוקפו. בתמורה הציעו האב ושליחיו להביא למשפחתו של המתלונן את הדוקר הנוסף. מדובר בניסיון בוטה לשבש הליכי חקירה ומשפט ולהניא עדים מלמסור עדות אמת. עם זאת, לא ברור עד כמה הייתה ידו של העורר במעל, שכן מעשים אלה נעשו בעוד העורר היה נתון מאחורי סורג ובריח על ידי אביו של העורר שלו הרשעות קודמות רבות ולצורך ניסיון השיבוש הוא השתמש בידידיו. בנסיבות אלה ספק אם דווקא שחרורו של העורר הוא שיעודד המשך שיבוש ההליכים.

נותרה שאלת חלופת המעצר. חרף המעשה החמור שהעורר לכאורה ביצע, אני סבור שבהתחשב בגילו הצעיר של העורר, היעדר עבר פלילי והיותו חייל משוחרר שההערכה שניתנה לגביו עם שחרורו מצה"ל הייתה חיובית. אין לשלול מראש קיומה של חלופת מעצר ראויה שבצירוף תנאי שחרור הולמים יפיגו את החשש לפגיעה בציבור עקב השחרור.

בית המשפט קמא פסל חלופת מעצר שהוצעה על ידי העורר בבית אמו. מתוך ההחלטה לא ברורים תנאיה של אותה חלופה. כן לא ברור אם בית המשפט קמא היה סבור שכל חלופת מהעצר שתוצע אין בה כדי להפיג את מסוכנותו של העורר, או שההחלטה התייחסה רק לחלופה שהוצעה.

מכל מקום, לנכוח השיקולים האמורים אני סבור שיש לבחון את נושא החלופה באמצעות קבלת תסקיר מעצר, שיבדוק הן את החלופה המוצעת בבית אמו של העורר והן חלופות מעצר אחרות, אם יוצעו על ידי העורר. לצורך כך אני מחזיר את הדיון בבקשה לבית המשפט קמא. בשלב זה יישאר העורר במעצר.