בש"פ 6516/01 לאוניד מיקיטס נ. מדינת ישראל

העורר ואחיו עומדים לדין בבית המשפט המחוזי בחיפה באשמת גניבת רכב, נהיגתו ללא רשות, קשירת קשר לפשע, שוד וסיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה.

על פי האמור בכתב האישום, עבד העורר באתר בילוי של קיבוץ יגור ורכש לו ידיעות בדבר האופן שבו מועברים כספי התגמולים מן האתר לכספת של הקיבוץ. על מנת לשדוד את מנהלת הכספים של האתר בעת שהיא מובילה את הכספים, גנב העורר יחד עם אחיו רכב של פקיד בנק בעפולה, וזאת לאחר שגנב ממנו את מפתחות הרכב. לאחר שגנבו את הרכב, המתינו למתלוננת, וכשהיא יצאה מאתר הבילוי של הקיבוץ נושאת עמה 131,000 ש"ח, ורכובה על קטנוע, הם נסעו בעקבותיה, פגעו בכוונה תחילה עם רכבם בקטנוע ולאחר שהמתלוננת הושלכה לכביש נטלו את הכספים ונמלטו מן המקום. במהלך ההימלטות גרמו השניים לתאונת דרכים. בסיום ההתרחשות הזו החל העורר בפעולות טשטוש והסחה כדי לשבש את חקירת המשטרה. הוא גם הניע את חברתו למסור עדות שקר במשטרה.

עם הגשת כתב האישום הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה למעצר השניים בשל החשש כי אם ישוחררו ממעצרם יסכנו את בטחון הציבור. העורר נעצר עד תום חקירתו, ואילו אחיו שוחרר בתנאים מגבילים חרף התנגדות המשיבה.

העורר סבור כי לא נתקיימה בעניינו תשתית של ראיות לכאורה, שיש בהן כדי להצביע אל אשמתו. הוא סבור כי הקושי בהוכחת אשמתו נעוץ, בין השאר, בעובדה שלא ניתן, לעת הזו, לחייב את אחיו, שותפו לכתב האישום, להעיד נגדו, ואולי גם לא ניתן יהיה לעשות שימוש באמרותיו כנגד העורר. הראיות האחרות, כך הוא טוען, הן ראיות נסיבתיות שאינן מצביעות בהכרח על אשמתו. הוא טוען גם כנגד בחירתם של חוקרי המשטרה שלא לערוך מסדר זיהוי חי. בא-כוח העורר טוען כי אין להניח שהוא מסוכן לבטחון הציבור ומטיל ספק בחשש שהעורר יבצע מעשי שוד וגניבה נוספים. לדעתו, למירב ניתן להצביע על מסוכנות ספציפית התלויה בנסיבות מיוחדות, המאפשרות לו לבצע עבירה.

עוד טוען העורר כי לא התכוון לפגוע במתלוננת, וכי מכל מקום החבלה בה נחבלה אינה חמורה.

טענות אלה אין לקבל. עיון בחומר הריאות מלמד כי אפילו מתעלמים בשלב זה מעדותו של שותפו לדבר העבירה, קיימות ראיות לכאורה במידה הדרושה באשר לעבירות המיוחסות לעורר. העבירות המיוחסות לו הן עבירות חמורות, יש בהן כדי להקים עילת מעצר וחזקת המסוכנות העולה מהן לא נשללה.

התוצאה היא כי יש לקבוע שאין פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת, משמביאים בחשבון את העובדה כי שותפו של העורר לעבירה שוחרר בערובה, אין לשלול את האפשרות כי אם תוצע חלופה מתאימה מטעם העורר, ניתן יהיה לשקול אותה בחיוב בבית המשפט קמא.

בנתון להערה זו נדחה הערר.