בש"פ 6524/06 פנחס פינחס נ. מדינת ישראל

בחודש אפריל 2005, בעקבות הגשתו של כתב אישום (ת.פ. 1442/05) נגד העורר המייחס לו עבירות שונות שביצע כנגד אשתו, הוא נצטווה על ידי בית משפט השלום ברחובות לשהות במעצר בית בבית אחיו, ונאסר עליו ליצור קשר, ישיר או עקיף, עם אשתו (להלן המתלוננת).

במהלך החודשים הראשונים של שנת 2006 הפר העורר פעמיים את צו בית המשפט, כאשר על פי הנטען בכתב האישום הנוסף שהוגש נגדו (ת.פ. 1554/06), הוא הגיע לביתה של אשתו, קילל אותה ואיים עליה. בתאריך 10.4.06, בשעת בוקר מוקדמת, הגיע העורר פעם נוספת לביתה של אשתו, כשהוא בגילופין, והתבטא כלפיה בלשון בוטה.

בגין כל אלה יוחסו לעורר עבירות של הפרת הוראה חוקית ואיומים, ועם הגשתו של כתב האישום עתרה המשיבה למעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט השלום נעתר לבקשה זו, וערר שהוגש כנגד ההחלטה נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

בערר שבפני נטען, כי הפרות העורר את צו בית המשפט היו שוליות, ומקורן ברצונו לחוג עם משפחתו את חג הפסח. ברם, אין מדובר בהפרה חד פעמית, אלא בשלוש הפרות של צו בית המשפט, שבמהלך אחת מהן העורר אף איים על אשתו באומרו: "את תשלמי על זה ביוקר".

ערכאות קמא קבעו שהתנהגות זו של העורר מעידה על סכנה הנשקפת ממנו לבת זוגו, ומסקנה זו עולה גם מתסקירו של שירות המבחן מיום י"ח באייר התשס"ו (17.5.06). אינני סבור כי מסקנה זו היתה שגויה, אדרבא, סבורני שאת הסכנה הזו אין להניח לפתחה של המתלוננת, הואיל והעורר מעל בשנה האחרונה פעם אחר פעם באימון שניתן בו שעה ששוחרר ממעצר ממש בהליך הראשון. אשר על כן, מסקנתי היא כי דינו של הערר להידחות, וכך אני עושה.