בש"פ 6525/06 סעיד נמארנה נ. מדינת ישראל

1.העורר עומד לדין באשמת ביצוען של עבירות קשירת קשר לבצע פשע, גניבה, היזק בזדון ועבירות בנשק. נטען, כי בחודשים פברואר-מרץ 2006 פרץ העורר עם אחר לאתר ההנצחה של חללי צה"ל – מוזיאון גולני - ומשם הם גנבו שני נשקים מסוג "מאג" בהם לא היו מכלולים.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשת המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ובחודש ניסן תשס"ו (אפריל 2006) הורה על שחרורו למעצר בית בכפוף להפקדתן של ערבויות שונות. לאחר כחודשיים עתר העורר להסיר את המגבלות בהן הותנה שיחרורו, ובראש וראשונה את החיוב לשהות במעצר בית. בית המשפט המחוזי דחה בקשה זו, ומכאן הערר שבפני.

2.לא מצאתי כי בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו. אדרבא, מאז הוגש כתב האישום חל שינוי משמעותי והכוונה לכך שהעורר הודה בעובדותיו של כתב אישום מתוקן והורשע, וממילא שוב לא עומדת לו חזקת החפות. סבורני, כי אופיין המיוחד של העבירות שביצע – פריצה למוזיאון וגניבתם של כלי נשק - מעידים על תעוזה ומסוכנות, ומכאן הצורך להגביל את תנועותיו.

הערר נדחה.