בש"פ 6527/05 אושרי אוחיון נ. מדינת ישראל

1.זהו ערר כנגד החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' סגן הנשיא ידין-טימור) אשר הורה לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה, חבלה בכוונה חמורה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שיבוש מהלכי משפט, נהיגה בזמן פסילת רשיון, נהיגת טרקטורון שלא בתחום מושב וקיבוץ, ועבירות תעבורה נוספות.

הרקע לאישומים קשור בכך כי ביום 20.5.05 נהג העורר בטרקטורון ברחבי העיר אשקלון אף שרשיונו נפסל. כשהבחינו בו השוטרים, הורו לו לעצור. הוא לא נענה לקריאתם, ופתח במנוסה, אשר במהלכה סיכן ילדים ועוברי אורח שעברו ברחוב, אשר נאלצו לחמוק מפניו. הוא חצה צמתים לא פנויים, תוך התעלמות מרמזורים אדומים, ורכבים שהיו בסביבה נאלצו לבלום בלימת חירום כדי להימנע מתאונה. הוא נהג על מדרכות ונגד כיוון התנועה תוך סיכון ישיר ומיידי לעוברי אורח שהיו באיזור. בהגיעו לרח' אליהו הנביא עצר העורר את הטרקטורון, הוריד את חולצתו כדי להקשות על זיהויו ותפיסתו, ונכנס לגינת בית סמוך כשהוא מתחבא מהשוטרים. השוטרים נכנסו לחצר הבית, זיהו אותו ועצרוהו.

3.בית המשפט המחוזי הורה על מעצר העורר עד תום ההליכים. לגבי עיקרי האישומים לא היתה מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה כנגד העורר. כן הוסכם כי קימת בעניינו עילת מעצר. עיקר המחלוקת התמקדה בשאלת התאמתה של חלופת מעצר בנסיבות מקרה זה. לצורך כך, הוגש תסקיר מעצר. על פי התסקיר, קימת לגבי העורר רמת סיכון בינונית להישנות התנהגות פורצת גבולות. למרות הספקות באשר ליכולתו של העורר להציב גבולות ברורים להתנהגותו, הותיר התסקיר פתח לשקול את שחרורו בחלופת מעצר בית מלא בבית הוריו, בשילוב עם פיקוח מעצר של שירות המבחן.

בית המשפט המחוזי שקל את המלצת שירות המבחן, אך החליט שלא לאמצה. הוא עמד על עברו הפלילי של העורר מאז היותו בן 17, ועל כך שריצה עונשים בעבר; הוא עמד על הצורך להתמודד בתופעה ההולכת ופושה בארץ המתאפיינת בנהיגה פרועה במקום ישוב, תוך התעלמות מכללי תעבורה, התכחשות להוראות המשטרה, והימלטות מגורמי אכיפת החוק וכל זאת תוך סיכון רב ביותר לאדם ולרכוש המצויים באיזור. העורר בהתנהגותו הפך חלק מתופעה זו. בנסיבות אלה מצא כי אין לתת בו אימון כי יקיים תנאים של חלופת מעצר, והורה על מעצרו.

4.בעררו בבית משפט זה טוען ב"כ העורר כי היה מקום לייחס משקל להמלצת שירות המבחן ולשחרר את מרשו בחלופת מעצר. הוא הדגיש כי מדובר במעשי העורר שמקורם באובדן עשתונות ולא בתכנון עברייני קפדני, וכי מעשיו לא היו כרוכים בשימוש באלימות.

ב"כ המדינה מתנגד לשחרורו של העורר בחלופה. הוא הצביע על מסוכנותו המשתקפת מהתנהגותו הפרועה בכביש תוך סיכון חיי אדם והתעלמות משוטרים. לטענתו, נסיבות ביצוע העבירות מצביעות על כך שלא ניתן לתת אימון בכך כי יציית ויכבד את תנאי הצווים שיוטלו עליו. החלופה הקונקרטית שהוצעה בבית אמו של העורר אינה מתאימה כשלעצמה שכן זהו המקום בו התגורר העורר כאשר ביצע את העבירות.

5.אינני רואה מנוס מדחייתו של הערר והותרתו של העורר במעצר עד תום ההליכים.

העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום הן חמורות ביותר. הן משקפות מסוכנות בכמה רבדים, וברמות שונות של חומרה: ראשית , העורר נהג רכב טרקטורון כשהוא פסול מלהחזיק רשיון נהיגה, ולפיכך עצם נהיגתו בו הינה בניגוד לדין. שנית , העורר התעלם מקריאות השוטרים שיעצור, ופתח במסע מילוט תוך הפגנת זלזול והתעלמות מהחוק ומאנשי החוק; שלישית, אגב הימלטותו, לא התחשב העורר בקיומם של בני אדם בסביבה העלולים להיפגע מנהיגתו הפרועה. הוא חצה צמתים שבהם רמזורים אדומים, והביא עוברים ושבים להימלט מפניו פן ייפגעו; התנהגות זו המיוחסת לו משקפת חוסר מודעות לחיי אדם ולחובה הבסיסית לשמור על שלמות גופו של הזולת מפני פגיעה. הוא הדין, בהתנהגותו של העורר כלפי רכבים ורכוש שנקרה על דרכו אגב דהירתו בחוצות הישוב. לבסוף, הוא נקט פעולות שונות כדי להסתתר מעיני השוטרים הרודפים אחריו, עד למעצרו. המסוכנות העולה ממעשים אלה, שמעורבים בהם זלזול מוחלט בחוק ובגורמי אכיפת החוק ואי אכפתיות באשר לגורל בני האדם בסביבה הקרובה היא ברורה על פניה. היא מקבלת מישנה חומרה נוכח עברו הפלילי והתעבורתי העשיר של העורר, אשר רק מעצים את הרושם כי אין מדובר בארוע חריג, בבחינת מעידה חד-פעמית, אלא בקו עברייני מתמשך האופייני לו, הלובש ופושט צורה. העובדה כי מאז שנת 2000 לא נרשם לעורר רישום פלילי אינה גורעת מקו המסוכנות המשתקף ממעשיו, על רבדיה השונים של מסוכנות זו.

תסקיר שירות המבחן אינו נותן מענה של ממש למסוכנותו של העורר. אדרבא, הוא נותן ביטוי לחוסר הריסון וליצרים פורצי גבולות המאפיינים את התנהגותו. הצעתו לחלופת מעצר בבית האם ששם התגורר העורר עובר לביצוע העבירות אינה יכולה לתת מענה למסוכנותו. אכן, נסיבות העבירות בתיק זה מקשות על מתן אימון בעורר לגבי כל חלופה שהיא עקב החשש כי זלזולו בחוק יביא להפרת תנאי החלופה ולביצוע עבירות נוספות. מעשיו שלוחי הרסן המאפיינים את העבירות נשוא האישום כאן מעלים חשש להתנהגות פורצת גבולות ומסגרת גם בעתיד, והציבור אינו צריך לשאת בסיכון הטמון בכך. הצדק עם בית המשפט המחוזי גם בהעירו כי העבירות של הימלטות מהמשטרה על דרך דהירה פראית ברכב תוך סיכון חיי אדם הולכת ונעשית נפוצה במקומנו, והחשש ההולך וגובר מפני התפשטות תופעה זו מחייב נקיטת אמצעי הגנה ראויים על שלום הציבור ובטחון האזרחים.

לאור האמור, אין מנוס מדחיית הערר, ומהותרת החלטת בית המשפט המחוזי על כנה לפיה העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו.