בש"פ 6533/04 ולרי אברמוב נ. מדינת ישראל

1.

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע בב"ש 20674/04 (כב' השופטת ר' אבידע) לפיה נעצר העורר עד תום ההליכים במשפטו.

2.

כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים וסחיטה באיומים, חבלה חמורה בכוונה מחמירה, איומים והחזקת סכין. על-פי הנטען בכתב האישום, בעקבות סכסוך שאירע בין העורר ובין המתלוננת, אשר עובדת עמו, איים העורר על המתלוננת שיהרוג אותה ויפגע בה, בכוונה להפחידה. העורר אף דרש מהמתלוננת שתשלם לו סכומי כסף, תוך שהוא מאיים עליה שיתפוס אותה ברחוב ויפגע בה. לאחר מכן אמר העורר כי ידרוש את הכסף מהמתלונן, שהוא בעלה של המתלוננת. על-פי החשד, בפגישה שנערכה בין המתלונן ובין העורר, ביוזמתו של המתלונן, שלף העורר סכין מכיסו ודקר את המתלונן בבטנו. סמוך לאחר מכן, שלף העורר סכין נוספת, השתולל עם הסכינים, נופף בהם ואיים לדקור בעזרתם אנשים נוספים שהגיעו למקום לעזרת המתלונן.

3.

לצורך הבקשה למעצר עד תום ההליכים, הסכים העורר כי יש בידי המשיבה ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לו בכתב האישום. לקראת הדיון שנערך בבית המשפט קמא, הגיש שירות המבחן תסקיר מעצר, ובו המליץ לשחרר את העורר לחלופת מעצר בבית גיסו, כך שלא יצא את הבית בין השעות שמונה בערב עד שש בבוקר. בית המשפט קמא הביע דעתו במהלך הדיון שאין לקבל המלצה זו, שכן גיסו של העורר נעדר מביתו שעות רבות. לאחר שב"כ העורר הציע לצרף כערבים את ילדיו של הגיס, עולה מהפרוטוקול שהעורר התפרץ בצעקות רמות, אמר כי אינו מעוניין להשתחרר, התחיל להשתולל והיה צורך להוציאו מן האולם. בית המשפט קמא קבע, כי נסיבות העבירה מלמדות על מסוכנות רבה מצדו של העורר, וכי לאור התנהגותו של העורר באולם בית המשפט אין לתת בו אמון. לפיכך, הורה בית המשפט קמא לעצור את העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

4.

לפני טוען העורר, כי על-פי תסקיר המבחן, אם קיימת מסוכנות לגביו הרי שזו מתונה ביותר. בחלופת המעצר אצל גיסו של העורר בחיפה יש כדי לנטרל את המסוכנות הצפויה ממנו מהטעם שהעבירה בוצעה בשדרות, הרחוקה מחיפה. בנוסף, על-פי תסקיר המבחן לעורר הכוחות והמחויבות האישית לעמוד בתנאים ובמגבלות אשר יוצבו בפניו. לחילופין טוען העורר, כי יש לאפשר לו להציע חלופת מעצר לפיה ישהה העורר בבית גיסו בתנאי מעצר בית מלא. לטענת העורר, אין בתגובתו בבית המשפט כדי להשפיע על אפשרות שחרורו בתנאי מעצר, שכן התפרצותו נבעה מלחץ נפשי הכרוך בהשלכות של ההחלטה לעוצרו על יכולתו לפרנס את משפחתו, ואין בה כדי ללמד שלא יקיים את תנאי החלופה או כדי להעיד על מסוכנותו. העורר מוסיף וטוען, כי לעניין מסוכנותו יש לשקול את העובדה שהמתלונן הוא שיזם את המפגש עם העורר, ואילו העורר לא יזם שום קשר עם המתלונן. לטענת העורר, המתלונן הכה אותו יום קודם לדקירה, ואף הגיע למפגש עם העורר מלווה בחברים חמושים, אשר השתמשו בנשקם. לסיום, נטען שיש לשקול חלופת מעצר לאור נסיבותיו האישיות של העורר, אשר מתגורר יחד עם אשתו, שתי בנותיו הקטנות ובנה בן ה-16 של אשתו כשעול הפרנסה מוטל על כתפיו.

5.

לטענת המשיבה, ההערכה של שירות המבחן, לפיה אין נשקף סיכון מהעורר, נסתרת מהתנהגות העורר באולם בית המשפט קמא. בנוסף, חלופת המעצר שהוצעה איננה מספיקה, שכן גיסו של העורר עובד רוב שעות היום, כך שהעורר יישאר ללא פיקוח. גם ילדיו של הערב עובדים במשמרות, ולא ברור אם יוכלו לפקח על העורר כל שעות היום. עוד טוענת המשיבה, כי העורר יזם את הדקירה במתלונן, וכי הירי שבוצע על ידי חבריו של המתלונן בוצע על מנת למנוע מהעורר להמשיך את הדקירות.

6.

אני סבור שאין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא.

אין מחלוקת על כך שקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום. המחלוקת נפלה לגבי מסוכנותו של העורר ובדבר קיומה של חלופת מעצר אשר בכוחה לנטרל את המסוכנות.

לעורר מיוחסת עבירת אלימות קשה, אשר קיימת לגביה חזקת מסוכנות בחוק. העורר לא הפריך את חזקת המסוכנות, וזו אף מתחזקת נוכח עברו הפלילי של העורר, הכולל הרשעות בעבירות שוד מזוין, הדחה בחקירה ותקיפה סתם. גם בטענתו של העורר לפיה יש בירי שבוצע כלפיו כדי להפריך את חזקת המסוכנות אין ממש, שכן קיימות ראיות לכאורה לכך שהירי בוצע לאחר שהעורר דקר את המתלונן, על מנת למנוע מהעורר להמשיך את הדקירות.

מקובלת עלי עמדתו של בית המשפט קמא, לפיה אין בחלופת המעצר עליה המליץ שירות המבחן כדי לנטרל את מסוכנותו של העורר, שכן חלופה זו איננה מספקת פיקוח רציף על העורר. בנסיבות אלה ולאור התרשמותו של בית המשפט קמא מן העורר כי זה אינו מסוגל למשול ברוחו ואין לתת בו אימון, התרשמות שאינני רואה עילה להתערב בה, אני דוחה את הערר.