בש"פ 6534/02 מג'די בן עומר עאסלה נ. מדינת ישראל

העורר, חשד באחותו, על-פי כתב האישום, כי היא "מסרחת את דרכיה". כיון שכך, הצטייד בסכין מטבח ארוכה, כך על-פי כתב האישום, כפה על אחותו המתלוננת להיכנס עמו לאחד מחדרי הבית, נעל את הדלת וחקר אותה אודות בחורים עמם התרועעה. משהכחישה את הדברים, דקר אותה פעמיים בבית החזה, משמאל, מתוך כוונה לגרום למותה. הוא הובא לדין בגין עבירה של ניסיון לרוצחה והמדינה ביקשה להורות על מעצרו עד תום משפטו.

בבית המשפט המחוזי הודיע הסניגור, כי מוסכם עליו שקיימות ראיות לכאורה לעבירה המיוחסת לעורר והוא מיקד את הטיעון בשאלה האם ראוי לבחור בחלופת מעצר במקרה זה. בית המשפט המחוזי מצא כי אין מקום לשחרר את העורר, זאת בשל מסוכנותו והחשש שיפגע במתלוננת וכן בשל החשש שיימלט מן הדין. כנגד החלטה זו מופנה הערר.

הסניגור סבור כי לא הוכחה מסוכנותו של העורר וכי ניתן לסמוך על בני ביתה של המתלוננת כי יגנו עליה וישמרו על שלומה. הנחה זו אין לקבל, לאור דברי הסניגור עצמו המעידים על יחס אמביוולנטי, לפחות, מצד בני המשפחה למעשה הניסיון לרצח. יודגש כי המתלוננת נאלצה לשהות, בתקופה מסוימת, במעון לנשים מוכות כדי להגן על שלומה, וכי יש ראיות לכאורה כי בעת האירוע שהתרחש בבית הוריה של המתלוננת היתה אמה של המתלוננת בבית, בניגוד לגרסה שהעלתה במשטרה. הרקע למעשה המיוחס לעורר - שמירה על מה שמכונה "כבוד המשפחה" - מגביר את החשש לחייה של המתלוננת אם ישוחרר העורר. צדק אפוא בית המשפט המחוזי בקבעו, כי אין להסתפק במקרה זה בחלופת מעצר.

אשר על כן, הערר נדחה.

בשולי ההחלטה יצוין, כי הסניגור הודיע כי בדיון שהתקיים בבית משפט השלום, הודיעה פקידת הסעד, כי יש מקום לחזרתה של המתלוננת לביתה. נציגת המדינה הודיעה, כי תבדוק את הדבר, אם אכן אין בכך נטילת סיכון יתר, וכי תגרום לקיום תאום בין רשויות המדינה השונות בשאלת הצורך להגן על שלומה של המתלוננת. ניתן להניח כי כך ייעשה.