בש"פ 6536/01 קונסטנט קובקוב נ. מדינת ישראל

1.העורר נעצר ביום 2.6.2001, בשעות הערב, לאחר מעקב שערכו אחריו שוטרים, כשהוא מהלך ופניו מועדות לכוון יפו. בכיסיו נמצאו 2 בקבוקים מלאים בנזין ופיסת בד תחובה בצווארם. קודם לכן, החביא עוד 8 בקבוקים מלאי בנזין ובהם פיסות בד, כאמור, בקרבת מקום.

על-פי האמור בכתב האישום התכוון העורר להצית את בקבוקי התבערה שברשותו ולהשליכם על ערבים ששהו במסגד חסן בק, הסמוך למקום בו בוצע הפיגוע הקשה במתחם הדולפינריום בתל-אביב. כיוון שהבניין היה מוגן על ידי המשטרה, כך נטען בכתב האישום, פנה העורר ללכת עם בקבוקי התבערה ליפו על מנת להשליך אותם ולפגוע בבני מיעוטים. כיוון שכך, הובא לדין בעבירות של ייצור נשק שלא כדין ונשיאתו, ניסיון הצתה, חבלה בכוונה מחמירה ומעשי פזיזות בחומר לקיח.

משהוגש כתב האישום, ביקשה התביעה להורות על מעצרו של העורר עד תום משפטו. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה לאחר שמצא כי קיימות ראיות לכאורה כנגד העורר ולאחר שלמד על מסוכנותו של העורר מן העבירות המיוחסות לו היום ומעברו הפלילי. נסיבות המקרה מלמדות, כך קבע בית המשפט המחוזי, כי חלופת מעצר לא תשיג את תכלית המעצר.

כנגד החלטה זו מופנה הערר.

2.בא כוח העורר סבור כי כתב האישום, אפילו יוכח במלואו, אינו מגלה אשמה, שהרי העורר לא עשה דבר, לטענתו, "למעט מילוי בקבוקי בירה ריקים בדלק". העורר לא עבר את שלב ההכנה, כך לטענתו, ועל כוונות אין עונשין. משלא הספיק לזרוק את הבקבוקים, לא ביצע עבירה של ניסיון. בקבוק מלא דלק גם איננו עולה, להשקפתו, להגדרת המונח "נשק" שבחוק העונשין, ועל כן אין להותיר, כך הוא סבור, את העורר במעצר.

התובע מזכיר, לעומתו, כי מאז ומעולם שימש בקבוק התבערה כנשק של ממש. ואכן, אין ספק כי אין המדובר במקרה שבפנינו, על-פי הראיות לכאורה, בבקבוק משקה המכיל בנזין - הא ותו לא. בקבוק התבערה שהיה קרוי בעבר על שמו - של שר החוץ הסובייטי מולטוב, וידוע היום גם בראשי התיבות - בקת"ב, אינו אלא פצצה מאולתרת תוצרת בית (ראו: מילון ספיר, 1997). הדרך לעמוד על טיבו של הבקבוק נשוא הערר אינו לפרק אותו למרכיביו, כהצעת הסניגור - בקבוק, נוזל ופיסת בד - כי אם לחבר בין היסודות הפיזיים האלה לבין היסוד הנפשי הטבוע בהתנהגותו של העורר. העורר העיד על עצמו, בחקירתו במשטרה, כי "אני עשיתי בקבוקים ומילאתי דלק בבקבוקים ולקחת שתי בקבוקים (כך במקור) בכיס והלכתי לכיוון יפו כי הבניין של הערבים היה מלא שוטרים ובבניין לא היו ערבים אז אמרתי סתם אני יזרוק אותם ואז החלטתי ללכת ליפו להסתכל מה הולך ביפו ואז תפסו אותי המשטרה באמצע הדרך". כשנשאל במשטרה אם נתכוון לזרוק את הבקבוקים השיב: "לא יודע, אולי כן אולי לא, עשיתי את זה בלחץ, אי אפשר להסביר פשוט רציתי להיות מוכן" וכן: "ראיתי בטלוויזיה מתי שיש בלאגן משתמשים עם בקבוק עם בנזין, אז עשיתי גם ככה. אי אפשר כל דבר להסביר הכל בגלל הפיגוע". לשאלה על מי התכוונת לזרוק את הבקבוקים, הוא משיב: "בגלל הפיגוע באתי לשם ורציתי לזיין את הערבים". הנה כי כן, אין פגם בקביעתו של בית המשפט המחוזי, כי העורר ביקש לעשות שימוש בנשק וכי מעשיו מלמדים על מסוכנותו; כך - בין אם הגיע לשלב הקרוב להשלמת מקצת מן העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובין אם לגבי עבירה מסוימת היה בשלבים ראשוניים ולגבי עבירות אחרות בשלבים מתקדמים יותר.

לעורר הרשעות קודמות בגין עבירות הנגועות באלימות חמורה. בעבר כבר נידון לעונש של מאסר בשל תקיפה הגורמת לחבלה של ממש, וצדק בית המשפט המחוזי בקביעתו כי אין מקום לחלופת מעצר בעניינו בשלב זה של המשפט.

הערר נדחה.