בש"פ 6537/06 מדינת ישראל נ. יעקב(קובי) מלכה

1.בכתב אישום שהגישה המדינה כנגד המשיבים נטען, כי על רקע סכסוך שהתגלע בינם לבין עוז גואל (להלן: עוז) ואבי כהן (להלן: אבי), קשרו המשיבים עם אחרים לפגוע ביריביהם ואף להביא למותם.

האישום השני שפורט בכתב האישום עוסק בשניים מהמשיבים מאור מלכה (להלן: מאור) וג'וזף אטלן (להלן: ג'וזף). נטען, כי באחד הימים של חודש יולי 2005, רדפו השניים בעקבות רכב בו נסעו עוז ואבי, כשהם מצוידים באלות ובחרבות. במהלך המרדף עצרו עוז ואבי את הרכב בו נסעו ונמלטו רגלית, ומשהגיעו שני העוררים לרכב, הם הוציאו קטין שישב בתוכו וחיבלו ברכב.

באישום השלישי המיוחס לכל המשיבים נטען, כי במועד אחר הם הגיעו לביתו של עוז כשהם מצוידים בחומר דליק, אולם נמנעו מלעשות בו שימוש לאחר שאסנת, אחותו של עוז, הבחינה בהם.

באישום הרביעי נטען, כי מאור וג'וזף תקפו את עוז ואבי ודקרו אותם עם סכינים שהחזיקו בידיהם.

האישום החמישי מיוחס למשיב 1, יעקב מלכה (להלן: יעקב) ומאור. נטען, כי השניים ארבו לעוז ואבי ליד מועדון בו בילו, ושעה שהם יצאו משם, ניגשו אליהם המשיבים כשפניהם רעולות, ופתחו באש מאקדחים שהחזיקו בידיהם. כתוצאה מהירי נפגע עוז בחזהו ונגרמה לו כוויה.

האישום השישי מיוחס למאור בלבד. נטען, כי בחודש אוגוסט 2005 הגיע משיב זה לביתו של עוז כאשר פניו רעולות, ומאקדח שהחזיק בידו ירה לעבר יריבו מספר יריות. עוז הצליח להיחלץ מאירוע זה ללא פגע כאשר חמק לתוך ביתו.

באישום השביעי נטען, כי לאחר מעצרם של יעקב ומאור, בחודש אוגוסט 2005, הבחין ג'וזף באחיו הקטין של עוז, ואמר לו כי עוז ואבי ייפגעו אם לא יבטלו תלונות שהגישו.

בגין כל אלה, יוחסו למשיבים עבירות שונות: קשירת קשר לבצע פשע, פציעה בנסיבות מחמירות, חבלה במזיד לרכב, החזקת סכין, מעשה פזיזות ורשלנות, הכנת עבירה בחומרים מסוכנים, ניסיון הצתה, אחזקת סכין, עבירות בנשק וחבלה במזיד לרכב.

2.כתב האישום הוגש בחודש ספטמבר 2005, ובית המשפט נעתר לבקשת המדינה והורה על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים. עררים שהוגשו כנגד החלטה זו, נדחו. משחלפו 9 חודשים מיום הגשתו של כתב האישום, נעתר בית משפט זה לבקשת המדינה, ובחודש סיוון התשס"ו (יוני 2006) הורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים.

בבקשה שבפני עותרת המדינה להארכת מעצר שנייה, ובאי-כוחם המלומדים של המשיבים מתנגדים לכך. להשקפתם, מסכת הראיות נגד שולחיהם נתערערה מן היסוד, משנמצא כי אמינותן מופחתת, ונוכח העובדה שרבים מהעדים אשר מסרו גרסאות מפלילות במשטרה, חזרו מהן במהלך עדותם בבית המשפט. בנסיבות אלו סבורים באי-כוחם של המשיבים, כי אין מקום להיעתר לבקשת המדינה, ויש להורות על שחרור שולחיהם לחלופת מעצר.

3.לא אתייחס במסגרת החלטה זו לטענה בדרך הכרסום שחל במשקלן של ראיות התביעה, הואיל וסוגיה זו עומדת במרכזה של בקשה לעיון חוזר שהגיש יעקב מלכה, ועתידה להתברר בקרוב בפני בית המשפט המחוזי. השאלה הנותרת היא אפוא, אם בשלב אליו הגיעו ההליכים, מעצרם הממושך של המשיבים, והתקופה הלא קצרה שמשפט זה עתיד להימשך עד שיגיע לסיומו – מעתיקים את נקודת הכובד מסוגיית המסוכנות אל זכותם של המשיבים לחרות. לעניין זה אשוב ואזכיר את ההלכה הנוהגת לפיה סעיף 61 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 מגדיר את התקופה אותה קצב המחוקק לסיומם של הליכים פליליים בעניינו של נאשם הנתון במעצר, ועל כן נועד סעיף 62 לחוק לתת מענה למקרה החריג בלבד, וככזה אסור שייעשה בו שימוש בדרך של שגרה.

ובאשר לעניינם של המשיבים – הפרשות שיוחסו לכל אחד מהם אינן פשוטות כלל, נהפוך הוא, חומרתן רבה. אם יוכחו עובדותיו של כתב האישום, כי אז תתבקש המסקנה שהמשיבים עשו מאמצים בלתי נלאים להמית, ולמצער, לגרום לעוז ואבי חבלות גופניות קשות באמצעות כלי נשק חמים וקרים. הניסיונות החוזרים ונשנים, והנכונות לבצע מעשים אלה לעיני כל, מעידים על נחרצותם של המשיבים לבצע את זממם, תוך שהם מבהירים כי אינם רואים עצמם נתונים למרותו של החוק. התנהגות מסוג זה חושפת את הסכנה הנשקפת מהמשיבים, ומכאן החשש להתיר להם לחזור ולהתהלך חופשי בטרם יוכרע דינם. אכן, לעתים כאשר מעצרו של נאשם מתמשך, מגיע השלב שבו נוטה הכף בברור לזכותו לחירות, אולם סבורני כי עניינם של המשיבים טרם הגיע לשלב זה.

עד כה קיים בית המשפט המחוזי 10 ישיבות במהלכן נשמעו 17 עדים. אפשר שזה אינו הקצב שבו ראוי כי יתנהל משפט זה, אולם נראה כי מכשולים רבים נערמו בפני בית המשפט, חלקם נובע משינוי גרסאות של עדי התביעה, דבר המצריך, מטבע הדברים, ברור מעמיק יותר וזימונם של עדים נוספים. אפשר כמובן שחזרתם של העדים מגרסאות מפלילות שנרשמו מפיהם, מקורה בהכאה מאוחרת על חטא ורצון למנוע את הפללתו של מי שלא חטא. אולם, אפשר גם אפשר שזו תוצאה של לחץ ואיומים שהופעלו כנגד העדים, וכל עוד לא ניתנה הכרעת הדין קשה לדעת איזו מבין האפשרויות התקיימה במקרה הפעם. כך או כך, נראה כי בית המשפט המחוזי עושה מאמץ לקדם את ההליכים בעניינם של המשיבים (נקבעו 4 ישיבות נוספות), אולם, חוששני שבישיבות אלו לא די, ועל כן ייטיב בית המשפט לעשות אם יבדוק את האפשרות לקבוע מועדים נוספים, ככל שיאפשר לו יומנו.

לסיכום, בשלב זה של ההליכים סבורני כי אין מנוס מקבלת בקשתה של המדינה, ועל כן אני מורה על הארכת מעצרם של המשיבים ב-90 ימים, שתחילת מניינם ביום 5.9.06, או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1078/05 של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, הכול לפי המוקדם.