בש"פ 6537/12 גולן אטון נ. מדינת ישראל

בפניי שני עררים שהגיש גולן אטון (להלן: העורר ) על החלטותיו של בית המשפט המחוזי מרכז בעניינו. הערר הראשון (בש"פ 6537/12) מופנה נגד ההחלטות מיום 8.8.2012 (כב' השופט י' קינר) ומיום 30.8.2012 (כב' השופטת מ' ברנט) בהן נקבע קיומן של ראיות לכאורה המבססות סיכוי סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו וכן נקבע כי אשתו של העורר אינה מתאימה לשמש כמפקחת עליו בחלופת המעצר עליה הורה בית המשפט. הערר השני (בש"פ 6538/12) מופנה נגד החלטה נוספת מיום 30.8.2012 (כב' השופטת מ' ברנט), בה נדחתה בקשת העורר להחזרת תפוס.

1.

העורר נעצר ביום 22.7.2012 ועומד לדין בבית המשפט המחוזי מרכז בגין עבירות איומים והצתה. על פי המתואר בכתב האישום, העורר, המתגורר במושב נווה ימין (להלן: המושב ), פגש במהלך המחצית הראשונה של חודש יולי 2012 את יו"ר המושב (להלן: היו"ר ) בחצר ביתו ודרש ממנו כי ידאג לזכייתו בחלק ממכרז לעיבוד חלקת אדמה במושב, וזאת ללא השתתפותו במכרז וללא תמורה. בין השניים התפתח ויכוח סוער במהלכו הסביר היו"ר לעורר כי מדובר בדרישה לא חוקית שאותה לא יוכל לאשר. בתגובה איים עליו העורר באומרו "אני אדאג שאף אחד אחר לא ייגש למכרז ואף אחד לא יזרע בשטח ואתה עוד תראה את זה". סמוך לאחר מכן פנה העורר לאחד מתושבי המושב שזכה בעבר במכרז וביקש ממנו שלא ייגש למכרז הנוכחי כיוון שהוא מעוניין לעבד 200 דונם, אך הלה סרב. בעקבות כך הגיע העורר ביום 14.7.2012 בסמוך לשעה 21:37, למזכירות המושב, שפך חומר דליק על דלת המזכירות, הצית אותה וברח מהמקום בעוד האש בוערת. כתוצאה ממעשיו נשרפה דלת המזכירות כליל ונגרם נזק לרכוש שנאמד בכ-9,000 ש"ח.

ביום מעצרו של העורר נערך חיפוש בביתו ובמהלכו נתפס מכשיר

DVR מדגם "נטריקס" (להלן: המכשיר ) המכיל הקלטות של מצלמות אבטחה שהותקנו בבית העורר. לטענתו, יש בהקלטות אלה כדי להעיד כי הוא לא יצא מביתו במועד האירוע אך נסיונות לצפות בהקלטות שבמכשיר לא צלחו עד כה וביום 26.7.2012 הוגש בהקשר זה דו"ח זכרון דברים מטעם צוות עבירות מחשב שביחידה לחקירות הונאה במשטרת ישראל (להלן:

זכרון הדברים ) , בו צויין כי המכשיר דורש קוד להפעלתו אך הקוד שמסר העורר שגוי, ועל כן לא ניתן לצפות בהקלטות.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום עתרה המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים. העורר טען להעדר ראיות לכאורה אך עמדתו זו לא נתקבלה בבית המשפט המחוזי אשר קבע ביום 8.8.2012 (כב' השופט י' קינר) כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המיוחס לעורר בכתב-האישום. בית המשפט קבע כי אין חולק על כך שהתקיים ויכוח סוער בין העורר ליו"ר והוסיף כי גם אם הנאמר בו אינו עולה כדי עבירת איומים, הוא מעיד על כך שלעורר היה מניע להצית את דלת מזכירות המושב בהתחשב בכך שהיו"ר מזוהה עם המזכירות ועם המושב. בכל הנוגע להצתה עצמה ציין

בית המשפט כי בסרטון שהופק ממצלמות האבטחה המותקנות במקום ניתן לראות אדם החובש כובע ומשקפי שמש מבצע את ההצתה וכי שישה אנשים המכירים את העורר מזה זמן רב (וביניהם גם קרוב משפחה שלו) זיהו אותו כאדם הנראה בסרטון. בית המשפט הוסיף כי מצפייה בסרטון "כל שאוכל לומר הוא, כמי שצפה פעם אחת במשיב [ העורר ] באולם בית המשפט, כי הסרטון בהחלט אינו שולל כי המצית היה המשיב, וכי הנתונים הפיזיים של מי שנראה בסרטון דומים לאלה של המשיב". האמור לעיל, כך נקבע, מקים תשתית ראייתית לכאורית מוצקה לגבי עבירת ההצתה ובהתייחסו לתצהירים שהגיש העורר בהם שללו אנשים אחרים שצפו בסרטון את האפשרות כי מדובר בעורר, ציין בית המשפט כי תצהירים אלה אין בהם כדי לכרסם בתשתית הראייתית בשלב זה וכי מקומו של הדיון לגבי האמור בהם בשלב שמיעת הראיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי גם טענת האליבי שהעלה העורר לפיה שהה בביתו יחד עם אשתו במועד הרלוונטי אינה מכרסמת בתשתית הראייתית הלכאורית כנגדו וכי אף טענה זו ראוי כי תבחן לעומקה בשלב הראיות. זאת נוכח הסתירות שעלו על פני הדברים בין גרסאות העורר ואשתו בנוגע לשעה בה הלך לישון, בנוגע למעשיהם באותו הערב ובנוגע לתכנית הטלוויזיה שבה צפו. לבסוף, קבע בית המשפט כי העבירה המיוחסת לעורר מלמדת על מסוכנות לא מבוטלת שכן מדובר בהצתה שיכולה היתה להסתיים בכי רע וכי מסוכנותו של העורר נלמדת גם מעברו הפלילי העשיר ומהודעותיהם של מספר עדים המתארות איומים מצד העורר וחשש מפניו. עם זאת, ביקש בית המשפט לבחון אפשרות של חלופת מעצר מתאימה ועל כן ביקש לקבל תסקיר מעצר לגביו.

3.

בתסקיר מיום 29.8.2012 העריך שירות המבחן כי נשקף מן העורר סיכון בינוני לעבירות אלימות ברמת פגיעה בינונית, אך כי הוא מסוגל להיעזר בגורמי הטיפול. לפיכך, בא שירות המבחן בהמלצה להשמתו במעצר בית בפיקוח מלא, לצד הטלת צו פיקוח מעצר למשך חצי שנה אשר במהלכה ישולב העורר בקבוצת עצורי בית כגורם מפחית סיכון. כמו כן, מצא שירות המבחן שניים מהמפקחים שהציע העורר - חמתו ובן דודו - כמפקחים מתאימים ואילו לגבי אשתו ציין כי אינה מתאימה לשמש כמפקחת עיקרית אלא רק כמפקחת משנית, אשר תוכל לסייע למפקחים העיקריים במידת הצורך. בהינתן המלצתו זו של שירות המבחן הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת מ' ברנט) בהחלטתו מ יום 30.8. 2012 על שחרורו של העורר לחלופת מעצר בבית חמתו באיזוק אלקטרוני, בפיקוחה ובפיקוח בן דודו לסירוגין, בכפוף להפקדת 15,000 ש"ח בקופת בית המשפט, חתימה על ערבות עצמית בסך של 15,000 ש"ח, חתימה של המפקחים על ערבות צד ג' בסך של 20,000 ש"ח וצו עיכוב יציאה מן הארץ. כמו כן נאסר על המשיב ליצור קשר עם מי מן המעורבים בפרשה.

4.

בעוד הליכי המעצר תלויים ועומדים הגיש העורר ביום 7.8.2012 בקשה להחזרת תפוס בה עתר להשבת המכשיר. המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי המכשיר הוא ראיה פוטנציאלית בתיק שיכולה לאשש או להפריך את טענת האליבי של העורר והוסיפה כי אין מניעה שטכנאי מחשבים מטעמו של העורר יגיע למשטרה בכדי לצפות בסרטים או לחלופין כי יימסר לו העתק מהדיסק הקשיח שבמכשיר. העורר התנגד להצעות אלה ולפיכך טענה המשיבה כי יש חשש ממשי שמסירת המכשיר לעורר עלולה לשבש מהלכי משפט. עוד באותו היום החליט בית המשפט (כב' השופט ח' טרסי) כי אין להורות על החזרת התפוס אך איפשר לעורר להודיע אם הוא עומד על קיום דיון בנדון. במאמר מוסגר יצויין כי למחרת היום, במסגרת החלטתו בשאלת קיומן של ראיות לכאורה מיום 8.8.2012, ציין בית המשפט (כב' השופט י' קינר) כי היה על העורר לנסות ולפענח את המכשיר באמצעות מומחה מטעמו יחד עם המשטרה, בהתחשב בכך שלטענתו יש בהקלטות הוכחה ודאית לחפותו. מכל מקום, העורר עתר לקיים דיון בבקשה להחזרת התפוס וביום 30.8.2012, התקיים דיון בעניין זה אשר שבסיומו קבע בית המשפט (כב' השופטת מ' ברנט) כי נוכח סירובו של העורר להצעות המשיבה, נוכח הצהרתו לפיה אם תודיע המשיבה שהיא ממשיכה לנסות ולפענח את הקוד למכשיר הוא יחזור מבקשתו וכן בהתחשב בהצהרת המשיבה שכך אכן נעשה, בקשת העורר נדחית והמכשיר יוותר בידי המשיבה. עם זאת, ציין בית המשפט כי ככל שיחלוף זמן בלא שהקוד פוענח, שמורה לעורר הזכות לפנות בשנית לבית המשפט ולבקש את החזרת התפוס. בעקבות החלטה זו ביקש העורר לקצוב מועד אשר בו יושב התפוס, אך בהחלטה נוספת מאותו היום דחה בית המשפט את בקשתו.

5.

מכאן העררים שבפניי, בהם טוען העורר כי לא קמה תשתית ראייתית לכאורית המעידה על מסוכנותו והמצריכה את השמתו בחלופת מעצר. לחלופין, מבקש העורר להורות על צירוף אשתו כאחת ממפקחיו. העורר טוען כי בית משפט קמא התעלם מכך שהיו"ר בהודעותיו תאר שהעימות ביניהם הסתיים ברוח טובה ועל כן לטענתו לא היה לו כל מניע לביצוע ההצתה ומכל מקום, כך הוא טוען, אין לו כל מניע להצתת דלת המזכירות אשר בינה ובין היו"ר אין כל קשר. אשר לסרטון, העורר טוען כי מצולמת בו דמות מטושטשת שלא ניתן לזהותה, מה שעולה לטענתו גם מבחירת המשיבה לצרף לסרטון את הודעותיהם של שישה אנשים שונים הטוענים כי אכן מדובר בו. העורר מפנה בהקשר זה לקביעתו של בית המשפט לפיה עולה מהצפייה בסרטון כי מדובר באדם בעל נתונים פיזיים כשלו, ומדגיש כי נתוניו הפיזיים אינם מיוחדים או חריגים ועל כן לא ניתן לקבוע בהסתמך על הסרטון כל זיהוי ודאי. נוסף על כך, העורר טוען כי לעניין זיהוי הדמות אין לתת לעשרת התצהירים שהגיש הוא ובהם זוהתה הדמות שבסרטון כאנשים שונים, משקל פחוּת מזה שניתן להודעות שהגישה המשיבה. על כן, לטענתו, היה מקום לדון באותם תצהירים כבר בשלב קביעת קיומן של ראיות לכאורה. בכל הנוגע לטענת האליבי, מדגיש העורר כי אשתו מסרה בחקירתה שהוא היה עמה בביתם בעת ההצתה, ולטענתו הבדלי הגרסאות ביניהם באשר לקורות אותו הערב הם מינוריים ונובעים מכך שחלפו שמונה ימים בין חקירתה לבין מועד האירוע. אשר לתנאי חלופת המעצר, מפנה העורר להערתו של בית משפט קמא בה ציין כי הוא אינו מבין את ההבחנה שבין מפקחת ראשית למשנית, וטוען כי היה על בית המשפט לקבוע כי גם אשתו תשמש כמפקחת ולמצער לבקש הבהרה בעניין זה משירות המבחן. העורר מציין כי ההחלטה שלא למנותה כמפקחת יוצרת עומס רב על שני המפקחים הצריכים לשאת בנטל לבדם ועוד הוא טוען כי תסקיר שירות המבחן לא המליץ על איזוק אלקטרוני ולא ברור על כן מדוע בחר בית המשפט להוסיף הכבדה זו על תנאי החלופה.

6.

לעניין בקשתו להחזרת התפוס טוען העורר כי מזכרון הדברים עולה שהמשיבה לא תעשה כל שימוש במכשיר וכי הוא אינו עתיד לשמש כראיה במשפט. עוד טוען העורר כי המשיבה ציינה שהיא מתנגדת לבקשתו מכיוון שהמכשיר הוא ראיה פוטנציאלית בתיק ומכיוון שמסירת המכשיר מעלה חשש לשיבוש מהלכי משפט אך לדבריו עד למועד הדיון בעניין זה ביום 30.8.2012 היה

המכשיר מונח כאבן שאין לה הופכין בידי המשיבה ובכתב האישום אין כל התייחסות אליו. כמו כן טוען העורר כי רק בעקבות הדיון בסוגיה זו הודיעה המשיבה שהיא לא התייאשה מנסיונה לפענח את ההקלטות המצויות במכשיר וכי בהתנהלותה זו יש טעם לפגם, כמו גם בעצם הגשת כתב האישום מבלי לבדוק את מה שהוא מכנה הראיה המרכזית בתיק. מכל מקום, כך טוען העורר, היה על בית המשפט לבחון את בקשתו לפי התנאים הקבועים בסעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט-1969, המסדיר את סמכות המשטרה לתפוס חפצים ובמסגרת זו היה עליו לבחון האם החזקת המכשיר נחוצה כיוון ש"יש יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה עבירה" או שהוא "עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי". בענייננו, כך טוען העורר, המשיבה כלל לא ניסתה לפענח את הקוד למכשיר. על כן, תנאים אלה אינם מתקיימים והוא מוסיף ומדגיש כי הסעיף אינו מקנה סמכות לתפוס חפצים בשל חשש לשיבוש מהלכי משפט, בו נאחזה המשיבה להצדקת המשך החזקתו של המכשיר. לבסוף, טוען העורר כי בדיון בפני בית משפט קמא הוא ציין אמנם שאם המשיבה תודיע כי היא עושה מאמצים בנושא הוא לא יתנגד שהמכשיר ישאר בידה, אך זאת עשה מתוך ידיעה ברורה שהמכשיר נמצא במחסני המשטרה ודבר לא נעשה עמו.

7.

המשיבה מצידה סומכת ידיה על החלטותיו של בית משפט קמא וטוענת כי דין העררים להדחות.

לעניין הראיות לכאורה טוענת המשיבה כי המניע למעשה ההצתה ברור וכי ישנן עדויות רבות לויכוח בין העורר ליו"ר. כמו כן היא טוענת כי בסרטון מופיע אדם עם כובע ומשקפי שמש, וכי מי שמכיר את העורר זיהה אותו לכאורה בסרטון. המשיבה מדגישה כי ההודעות שנגבו בהקשר זה אינן מטעם עדים בעלי עניין בהליך וכי מדובר בגורמים שאינם קשורים לאירוע, בקרוב משפחה של העורר וביו"ר - שלגביו טוען העורר עצמו כי הויכוח ביניהם נגמר בטוב. לעומת זאת, כך טוענת המשיבה, התצהירים אותם הגיש העורר הם תצהירים מטעם, של אנשים שלא נחקרו בחקירה משטרתית ועל כן, אין לייחס להם את אותו המשקל שניתן להודעות שהגישה היא ובהן זיהו נותני ההודעות את העורר בסרטון כמי שביצע את ההצתה. המשיבה מוסיפה וטוענת כי דין טענות העורר לקיומו של אליבי להידחות, והיא מדגישה בהקשר זה את הבדלי הגרסאות בין העורר לאשתו באשר למעשיהם בערב האירוע ואת הימנעות העורר מלהביא אדם מטעמו אשר יסייע בפענוח הסיסמה למכשיר על מנת שניתן יהיה לצפות בהקלטות שבו. לעניין חלופת המעצר, טוענת המשיבה כי בצדק קבע בית המשפט שאשת העורר אינה מתאימה לשמש כמפקחת והיא מפנה בהקשר זה להודעתה במשטרה מיום 22.7.2012 ממנה עולה כי בתקופה האחרונה העורר ואשתו לא הסתדרו וכי היא אינה מודעת למעשיו. עם זאת, ציינה המשיבה כי אם אשת העורר מעוניינת לשהות במחיצת העורר יחד עם אחד מהמפקחים האחרים, אין כל מניעה לכך. לבסוף מדגישה המשיבה כי עבירת ההצתה היא עבירה המעידה על מסוכנות ומציינת כי לעורר עבר פלילי הכולל עבירות של הפרת הוראה חוקית, המלמדות כי לא ניתן לתת בו אמון מלא ויש להקפיד עימו.

אשר להחזרת התפוס, טוענת המשיבה כי היא חוששת שהיה והמכשיר יושב לעורר הוא עלול לעשות בו שינויים, להשמידו או לשנות את השעון הפנימי שלו כך שלא ניתן יהיה לזהות מהו הסרטון שאכן צולם במועד האירוע. בהקשר זה חוזרת המשיבה על הצעתה כי העורר יביא אדם מטעמו אשר יסייע בפענוח הקוד של המכשיר ומציינת כי בימים אלה עובדים במטה הארצי על פענוחו וכי יידרש למעבדה הדיגיטלית כחודש ימים למיצוי הנסיונות להפיק תוצאות ולחדור למכשיר.

דיון

8.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, נראה לי כי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר. הסרטון ממצלמת האבטחה של המושב יחד עם שש ההודעות המזהות את העורר כאדם המופיע בו, והמניע העולה מן הוויכוח הסוער של העורר עם היו"ר, אכן מהווים תשתית ראייתית לכאורית המקימה פוטנציאל סביר להרשעת העורר בעבירות שיוחסו לו. בהקשר זה מקובלת עלי קביעתו של בית משפט קמא לפיה הוויכוח ונסיונו של העורר לזכות באדמה לעיבוד ללא מכרז, בהחלט יכולים לשמש מניע להצתת דלת המזכירות של המושב ולא רק לפגיעה ביו"ר עצמו. כמו כן, מקובלת עלי קביעתו של בית המשפט המחוזי כי טענות העורר לגבי האליבי שמספקת לו אשתו, כמו גם לגבי התצהירים שהגיש והנוגעים לזהות האדם שבסרטון, כל אלה ראוי להן כי יתבררו בהליך העיקרי ובשלב זה אין בהן כדי לכרסם בתשתית הראייתית הלכאורית במידה המצדיקה את שחרורו ללא תנאים כפי שביקש. אשר להתאמתה של אשתו לשמש כמפקחת. שירות המבחן קבע בתסקיר כי עולה ספק בנוגע ליכולתה של האישה ליתן מענה מאזן ואובייקטיבי כדמות של מפקחת עיקרית, ובהודעתה מיום 22.7.2012 ציינה אשת העורר עצמה "אני וגולן [ העורר ] בזמן האחרון לא בתקשור טוב. אנחנו לא מסתדרים בכלל. אני לא יודעת מתי הוא הולך לאן הוא הולך ומה הוא עושה." על כן, נראה שאין להתערב בקביעתו של בית משפט קמא לפיה אשתו אינה מתאימה לשמש כמפקחת. יחד עם זאת וכפי שציינה המשיבה בטיעוניה, אין כל מניעה שהאישה תשהה במחיצת העורר יחד עם אחד משני המפקחים שנקבעו ובכך תסייע בידם.

אשר להחזרת תפוס. בהתחשב בכך שבמכשיר טמונה, לטענת העורר, ראייה המזכה אותו מכל אשמה ניתן היה לצפות כי הוא יהפוך כל אבן, לרבות הבאת איש מקצוע מטעמו אל המשיבה כהצעתה, על מנת שניתן יהיה לפענח את ההקלטות. מכל מקום, המשיבה הצהירה כי היא עומלת בימים אלה על חילוץ המידע מן המכשיר וכי נחוץ לה חודש ימים לשם מיצוי נסיונות אלה. משכך לא ראיתי מקום להורות על החזרת המכשיר כבר עתה. אולם, אם בתוך פרק הזמן שצויין לא תהיינה התפתחויות בנדון יוכל העורר לשוב ולעתור בעניין זה, כהבנתו.

מן הטעמים שפורטו לעיל, דין העררים להידחות והעורר יישאר בחלופת המעצר בפיקוח חמתו ובן דודו, בתנאים שקבע בית משפט קמא.