בש"פ 6562/04 עלי נאסר נ. מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ר' יפה-כ"ץ) בב"ש 20809/04 ולפיה נדחה עררו של העורר על החלטתו של בית המשפט השלום לעוצרו עד תום ההליכים במשפטו.

כתב האישום מייחס לעורר שתי עבירות של תקיפה חבלנית של בת זוגו, עבירה אחת של תקיפה סתם של בת הזוג וכן עבירה של איומים כלפיה ושהייה בלתי חוקית בישראל. בהזדמנויות שונות העורר תקף את אשתו והכה אותה, ואף איים עליה שיאמר לאחיה להרגה. את המיוחס לו ביצע העורר בבאר שבע, שם שהה שלא כחוק.

בתי המשפט בערכאות הקודמות השתיתו את החלטותיהם על שני אדנים. האחד – מסוכנותו של העורר, הנלמדת מהחזקה הסטטוטורית שלא נסתרה והשני – חשש להימלטות מן הדין, משום שהעורר שוהה בישראל שלא כדין.

ב"כ העותר טוען ששירותי הביטחון היו מודעים לכניסתו ויציאתו של העותר מישראל ואליה. עוד נטען, שהעבירה של שהייה בלתי חוקית אינה מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. אשר לעבירות האלימות, נטען שמבחנת החומרה מדובר ברף התחתון של העבירות, כי העורר אינו מסוכן למתלוננת ואין מניעה מלהבטיח התייצבותו למשפט באמצעות ערובה מתאימה. ב"כ העורר אף טען, שקיים חשש שתקופת מעצרו של העורר תעלה על תקופת המאסר שתיגזר עליו, אם בכלל, אם יורשע.

אכן האלימות שגילה העורר כלפי המתלוננת אינה נמנית על גילויי האלימות היותר חמורים. עם זאת, גם כך מדובר בעבירות חמורות המצביעות על מסוכנותו של העורר ועל החשש שיפגע במתלוננת אם ישוחרר. בנסיבות רגילות ניתן היה לפתור קושי זה בחלופת מעצר. אלא שמקרה זה מדובר בעורר שאינו שוהה כחוק בישראל. לאור כך, אין כל דרך לקבוע חלופת מעצר ותנאי פיקוח מחוץ לשטח מדינת ישראל, ולא ניתן להבטיח שאם ישוחרר, העורר לא יחזור ויפגע במתלוננת. בנסיבות אלה, החלופה האפשרית היחידה לגבי העורר הנה שחרור בערובה ללא תנאים מגבילים הכרוכים במעצר בית ובפיקוח. חלופה מעין זו עשויה להיות יפה להסרת החשש של הימלטות, אך אין בה די כדי להפיג את מסוכנותו של העורר לשלומה וביטחונה של אשתו. לפיכך, אין מנוס מלעצור את העורר עד תום ההליכים.

יחד עם זאת, מדובר במשפט פשוט שאין סיבה שלא יסתיים בתוך זמן קצר, בייחוד כאשר העורר נתון במעצר. לפיכך, אם משפטו של העורר לא יסתיים בתוך שלושה חודשים מהיום, תהא זו עילה לבקש עיון חוזר.

הערר נדחה.