בש"פ 6571/20 אימן אבו גריבה נ. מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 7.9.2020 (מ"ת 47578-06-20; השופט ע' דרויאן-גמליאל ) שבה הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

נגד העורר ושישה אחרים הוגש כתב אישום בגין פרשה חמורה של סחיטה באיומים, שאליה התלוו עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, סחיטה בכוח, והלבנת הון. התקופה שאליה מתייחסים האישומים היא תקופה של שנתיים – מחודש מאי 2018 ועד 2020. הנאשמים 3, 5, 6, ו-7 שוחררו למעצר בית, ונאשמים 1 ו-2 הושמו במעצר בפיקוח אלקטרוני. עיקר טיעונו של בא כוח העורר לפניי, התמקד בכך שלא היה כל מקום להבחין בין העורר לבין נאשמים 1 ו-2 לעניין סטטוס המעצר שבו הם נמצאים.

לאחר עיון בכתובים ומשהוספתי ושמעתי את טיעוני באי כוח הצדדים, ראיתי מקום לקבל את הערר. כך בהינתן העברתם של נאשם 1 ונאשם 2 לסטטוס של מעצר בפיקוח אלקטרוני; בהינתן שלא הוגש ערר על ההחלטות בעניינם על ידי המדינה, חרף הדומיננטיות שייחסה המדינה בטיעוניה בבית המשפט המחוזי לחלקם של נאשמים 1 ו-2 בפרשה; ובהינתן המלצת שירות המבחן למעצר העורר בפיקוח אלקטרוני לאחר שמצא את המפקחים המוצעים ראויים ומתאימים למשימה.

בהינתן כל אלה ומשעה שמדובר באותה פרשה, סבורתני כי יש לנהוג שוויון בין הנאשמים שלצורך העניין נתוניהם דומים. לא ראיתי איפוא לעת הזאת הצדקה להבחין בין סטטוס המעצר בפיקוח אלקטרוני שבו מצויים הנאשמים 1 ו-2, אל מול העורר.

כפי שהבנתי מבאי כוח הצדדים, זה מכבר התקבל אישור מאת מנהל הפיקוח האלקטרוני בדבר היתכנות המעצר באיזוק במקום שהוצע. משכך, יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את המפקחים, התנאים והערבויות לצורך השמתו של העורר במעצר בפיקוח אלקטרוני.