בש"פ 6580/01 נידאל זיתון נ. מדינת ישראל

העוררים יחד עם שניים אחרים הובאו לדין בגין עבירות של כליאת שווא, תקיפה הגורמת לחבלה של ממש בנסיבות מחמירות ואיומים. העורר 1 הובא לדין, יחד עם אחרים, גם באשמה של חטיפה. כתב האישום מלמד כי הנאשמים, בני משפחתה של המתלוננת, באו לכלל מסקנה כי המתלוננת היא מכשפה המקיימת יחסי מין עם השטן. הם גם היו משוכנעים כי היא משתפת במעשי הכישוף שהיא שמבצעת קרובת משפחה אחרת. אות לכך ראו , בין השאר, בהתקפי כאב הראש מהם סבלה.

על-פי הנטען בכתב האישום הגיע העורר 1 , נידאל זיתון, יחד עם אחר, לביתה של המתלוננת, ובתואנות שווא הביא אותה לביתו של האחר. בדרכם החלה לחשוד בכוונותיהם וביקשה לחזור לביתה, אך השניים אחזוה והובילוה אל הבית. שם חיכתה להם נאשמת נוספת בתיק זה, ויחד עם האחר (שהוא נאשם 1 בתיק) והעורר 1, התנפלו על המתלוננת. הנאשמת משכה בשערותיה, חבטה ראשה ברצפה ודרכה על בטנה וצווארה - כך על-פי כתב האישום - בעוד העוררים 1 ו2- אוחזים במתלוננת בחוזקה כדי למנוע ממנה להתנגד. במהלך התקיפה הביא העורר 2, שאהר זייתון, לאחר, מספריים וזה גזר בהם את שערותיה של המתלוננת, כיסה את עיניה והדביק סרט דביק על פיה. מיד לאחר מכן הניח סכין על לשונה.

כשהגיע אביה של המתלוננת למקום, ביקש לשחרר אותה, אך האחר, שהוא כאמור הנאשם מס' 1 בתיק, סרב לעשות כן לאחר שהודיע לאבי המתלוננת כי המתלוננת קיימה יחסי מין עם 4 מאנשי השטן.

בית המשפט המחוזי הורה על מעצרם של כל הנאשמים לרבות 2 העוררים.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום.

הסניגור טען כי חלקם של שני העוררים במעשה, ובמיוחד כך לגבי העורר 2, קלים יותר בהשוואה לחלק המיוחס לנאשמים אחרים. אין לסמוך, לדעתו, על עדות המתלוננת המלאה סתירות, והוא מבקש לסמוך, לעומת זאת, על עדותו של עד שהזדמן למקום והעיד על העורר 2 כי הגיע לבית בו בוצעו מעשי העבירה בגמר ההתרחשויות.

לא שוכנעתי כי ראוי להתערב במסקנותיו של בית המשפט המחוזי, שקבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורה הקושרת את הנאשמים, ובכללם שני העוררים, לעבירות המיוחסות להם.

לבד מעדותה המפורטת של המתלוננת, ניתן למצוא חיזוק לגרסתה גם בעדות אביה, בדברי העד הנוסף שהזדמן למקום, ובדבריו של העורר 2 עצמו הקושרים אותו לעצם מעשה התקיפה. המעשים המיוחסים לעוררים הם מעשים חמורים, קמה עילת מעצר במקרה זה והחלופות שהוצעו מטעמם לא נמצאו ראויות בעיני בית המשפט המחוזי, בין השאר, משום שהמדובר בשהות אצל בני משפחה אחרים שמתקיים חשש שהם תומכים במעשי העוררים, עד שאין לסמוך עליהם כי ירצו או יוכלו למנוע מן העוררים מלהניע את המתלוננת לחזור בה מדבר תלונתה. גם בקביעות אלה אין עילה להתערב, מה גם שהתסקירים שהוגשו מטעם שרות המבחן בעניינם של שני העוררים, אינם ממליצים על חלופה למעצר. מהתסקירים לגביהם עולה, כי השירות נמנע מהמלצה על שחרורם בשל נטיית בני המשפחה לפתור בדרך אסורה בעיות שנובעות מתפיסת עולם מאגית.

שרות המבחן הביע חשש שמא הנאמנות המשפחתית לא תאפשר פיקוח ראוי במסגרת חלופה למעצר הסומכת על המסגרת המשפחתית. אין להוציא מכלל אפשרות כי אם תוצע חלופה אחרת, שיש בה כדי להפיג את החששות האמורים, היא תישקל בחיוב על ידי בית המשפט, אולם בכך אין כדי לגרוע מן ההחלטה כפי שניתנה היום.

הערר נדחה.