בש"פ 6585/02 רסלאן נימר נ. מדינת ישראל

העורר נעצר לצורך חקירה בחשד שביצע עבירות של שימוש ברכב ללא רשות ושל שוד מזויין. תחילה הוארך מעצרו במשך ארבעה ימים, בהסכמה, וביום 28.7.2002 הוארך מעצרו בחמישה ימים נוספים, בהחלטת בית משפט השלום.

על החלטה זו הגיש הוא ערר בפני בית המשפט המחוזי, וערעורו נדחה. עתה הוא שב ומעלה את טענותיו כנגד ההחלטה להאריך את מעצרו. הוא סבור שלא היה מקום להחלטה זו, בשל העובדה שמעשה השוד שמיוחס לו אירע לפני למעלה מחצי שנה וכי גם הראיה הקושרת אותו, לכאורה, למעשה, פוענח לפני כחודשיים. הוא גם סבור שהעבירה היחידה שבגינה אישר בית המשפט המחוזי את הארכת מעצרו, לאמור, החשש מפני שיבוש הליכי החקירה, אינה מתקיימת במקרה זה בשל התקופה שחלפה מאז בוצעו המעשים המיוחסים לו.

המדינה מבקשת להותיר בעינה את החלטת בית המשפט המחוזי. עם זאת היא סבורה שבית המשפט המחוזי טעה בכך שסמך את החלטתו רק על עילת החשש לשיבוש הליכי חקירה. לדעת המדינה גם עילת המסוכנות גלויה לעין במקרה זה, מעצם העבירות המיוחסות לעורר ולאור עברו הפלילי החמור. נראה לי, כי בכך צודקת המדינה וכי אלה גם זה מצביעים על קיומו של יסוד סביר לחשש שהעורר יסכן את בטחון הציבור אם ישוחרר. במכונית בה נסתייעו השודדים, על-פי החשד, לביצוע השוד, נמצאה טביעת אצבע של העורר. הוא מסביר, כי אין בכך ולא כלום שכן נוהג הוא לפרוץ לכלי רכב ולהותיר בהם, לפרקים, את טביעת אצבעותיו. יתכן כי כך הדבר, אולם העובדה שהעורר הותיר את טביעת אצבעו במכונית תרתי משמע, יש בה גם כדי לקשור אותו לרכב המסוים הזה שהשודדים נסתייעו בו.

המדינה הציגה בפני מזכר המפרט את פרטי החקירה, את הפעולות שכבר בוצעו, ואת הפעולות אותן מתכוונים החוקרים לבצע, ובנסיבות העניין יש גם באלה כדי להצדיק את החלטת בית המשפט המחוזי. העובדה שהמשטרה בחרה שלא למהר ולעצור את העורר קודם שתבצע פעולות חקירה נוספות עומדת לזכותם של שלטונות החקירה ואין בה כשלעצמה כדי לתמוך בערעור.

אשר לטרוניה שמביא העורר בדבר העובדה שלא נחקר במשך מרבית ימי מעצרו, גם לכך יש הסבר חלקי בפי החוקרים והוא נעוץ בצורך ובחובה המוטלת עליהם ליתן הסברים ולהתדיין בפני ערכאות השיפוט בהן מתברר עניינו של העורר. בהסבר זה אין כדי לפטור אותם מהחובה להחיש את השלמת החקירה אולם יש בו כדי לתמוך בטענתם כי אין מדובר בבחירה שרירותית מטעמם.

סוף דבר אין עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הערר נדחה.

נציג המדינה הודיע היום כי הוא מתחייב לבדוק את תנאי מעצרו של העורר; אם יתברר כי אין הם עומדים בכללים הנדרשים תהא בכך עילה לפניה נוספת לבית המשפט.