בש"פ 6594/11 מדינת ישראל נ. פלוני

1.

מונח לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי לנוער בירושלים מיום 11.09.11 בתיק מ"ת 015361-08-11 (כב' השופטת נ' בן-אור ), במסגרתה הוחלט לשחרר את המשיב למעצר בית עד להכרעה במשפטו.

2.

ביום 09.08.11 הוגש נגד המשיב ונגד 8 נאשמים נוספים כתב אישום. על-פי המתואר בכתב האישום, ביום 26.6.11, המתלונן נהג ברכבו בשכונת עיסאוויה שבירושלים. בעת שעצר את רכבו, התקהלו סביבו צעירים רבים שיידו לעברו אבנים, שברו את שמשות רכבו, תקפו את המתלונן באמצעות מקלות וברזלים ואף הכוהו בבעיטות ובאגרופים. כל זאת תוך קריאות "יהודי" ו"מסתערב". לכל הנאשמים יוחס חלק מסוים מהאירוע, כאשר המשיב מואשם ביידוי אבנים ומיוחסות לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, התפרעות והיזק בזדון.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד הנאשמים, הגישה העוררת בקשה למעצרם של המשיב והנאשמים הנוספים עד תום ההליכים מכח סעיף 21(א)(1)(ב) ל חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996. ביום 12.08.11, לאחר דיון מפורט בשאלת התקיימותן של ראיות לכאורה ועילת מעצר, קבע בית המשפט המחוזי שקיימות ראיות לכאורה ועילת מעצר מכח המסוכנות העולה מהעבירות המיוחסות לו ומהנסיבות החמורות של ביצוען. לאור שהמשיב היה כבן 17 וחצי בעת ביצוע המעשים המיוחסים לו, בית המשפט המחוזי הזמין תסקיר מבחן אודותיו לשם בחינת חלופת מעצר.

נערכו ארבעה תסקירי שירות המבחן, בכללם פגישה עם הורי המשיב ואחותו. בתסקיר מיום 07.09.11 התרשם קצין המבחן שהמשיב הוא נער ללא דפוסי עבריינות, אשר המעצר מהווה גורם מרתיע עבורו. לאור זאת הומלץ על מעצר בית מלא בבית אחותו שמחוץ לכפר מגוריו. עם זאת, המסקנה אינה תואמת המציאות מאחר שהתסקיר נערך תחת הנחה מוטעית שהמשיב לא היה מעורב בפלילים בעברו. על כן, לאחר גילוי החסר, שירות המבחן הותיר לשיקול דעת בית המשפט ההחלטה אם לשחרר המשיב למעצר בית מלא בפיקוח אחותו ובעלה.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את חלופת המעצר המוצעת בהחלטה המורה על שחרור המשיב למעצר בית מלא. נקבע, כי שהות המשיב במעצר משך 40 ימים היוותה גורם מרתיע, וכי שיתוף הפעולה של המשיב עם שירות המבחן בעברו מעיד שהצבת גבולות ברורה כלפיו משרתת את מטרת המעצר.

מכאן הערר לפניי.

5.

לטענת העוררת, שגה בית המשפט המחוזי משהורה על שחרור המשיבים לחלופת מעצר. העוררת מנמקת בקשתה בחומרת האירוע בו נטל המשיב חלק ממשי, כמו גם בעברו הפלילי של המשיב הנוגע לעבירות דומות של התקהלות וסיכון חיי אדם בנתיב תחבורה. אלו מלמדים על המסוכנות הנשקפת מהמשיב. טענה זו מתחזקת נוכח העובדה שהמשיב ביצע המעשים המיוחסים לו חרף הרשעה קודמת ושתי התחייבויות להימנע מעבירה. העוררת תולה את היעדר היכולת לתת אמון במשיב בכך שהעלים את עברו הפלילי מקצין המבחן שעימו נפגש. עוד מדגישה העוררת שמעצר בית מלא אינו מפיג את מסוכנות המשיב, לאור שהעבירה הקודמת בגינה נידון המשיב בוצעה תוך הפרת מעצר בית לכאורה. הע

וררת מאבחנת את נסיבות המשיב מבין חמשת הנאשמים השותפים למעשה אשר שוחררו למעצר בית. שניים בני 14.5 שנים, האחד מואשם בעבירות חמורות פחות של היזק בזדון והתפרעות, וכולם נעדרי עבר פלילי.

המשיב מצידו סומך ידו על החלטת בית המשפט המחוזי. לדבריו, יש לקבל את המלצת קצין שירות המבחן אשר התרשם חיובית מהמשיב ומיכולתו להישמע לגבולות וכן המליץ על בית אחותו כחלופה למעצר. לעניין טענת הסתרת העבר הפלילי, המשיב טוען שלא הטעה בכוונה שכן לא נשאל על עברו, ולכן ייתכן שהמדובר באי-הבנה. גם הוריו לא התכוונו להסתיר מידע. נטען שהחולשה בראיות לכאורה הנסמכות על עדות יחיד של מפליל וחיזוק פנימי, אינן מבטיחות כי המשיב יורשע על כל סעיפי האישום במשפטו. לאור שהמשיב מצוי במעצר מזה חודש וחצי, המשיב מבקש להעדיף את חלופת המעצר.

6.

העבירות המיוחסות למשיב בנסיבות האירוע בו הותקף המתלונן בידי עשרות אנשים על רקע לאומני חריפות ביותר. אמנם בקביעת מעצר יש לקחת בחשבון את היות המשיב קטין, אך על רקע מעשים אלו וגיל המשיב הקרוב לבגירות, אין לכך משקל מכריע. באשר לקיומן של ראיות לכאורה, החומר הראייתי כולל הפללה על-ידי נאשם אחר - שטביעת אצבעו נמצאה על הרכב המעורב - לפיה המשיב יידה אבנים על רכבו של המתלונן; הודעות מפלילות של המשיב, ביניהן אמרתו לאביו "מעניין מי פתח עליי"; וכן סתירת האליבי של המשיב באמצעות פלט שיחות הטלפון שבבעלותו. נראה שראיות אלו, אף שהן טעונות ליבון במהלך הדיון במשפטו, כפי שציין בית המשפט המחוזי, בעלות עוצמה מספקת לבסס תשתית ראייתית לכאורה ומסוכנות המצדיקה את מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים. לאחר כל אלה, נדרשים אנו לשאלה המכרעת והיא האם חלופת מעצר הבית תקיים את מטרת המעצר.

אף לפי הקו שהתווה בית המשפט המחוזי, לפיו בהיעדר הרשעות קודמות ניתן היה לשחרר את המשיב בשל קטינותו, עדיין דבק בו פגם שמלמד על מסוכנות בניגוד למעורבים האחרים. כוונתי לעברו הפלילי של המשיב שהיה מעורב כבר בשתי עבירות בנסיבות דומות. ברם בכך לא סגי. מהחומר עולה, שהמשיב עבר עבירה קודמת בהיותו נתון במעצר בית. נקודה זו משליכה ישירות על מידת האמון שניתן לתת בו בדבר שמירה קפדנית על תנאי שחרור. ואל תשיבני כי התסקיר ממליץ על חלופה למעצר שהרי לא היה מודע לכישלון האמור של העורר. במובן זה אין צורך להידרש או לדון במשמעות של אי מסירת פרטי העבר על-ידי המשיב או משפחתו. די בכך כי נתון זה נכון הוא כדי להביא לשינוי במערך האיזונים. השילוב בין המעשה והעושה במקרה דנא מקים חזקת מסוכנות קונקרטית לגבי המשיב שאינה ניתנת למענה אף במעצר בית מלא בפיקוח אדם נורמטיבי.

7.

סוף דבר, ערר המדינה מתקבל. המשיב ייעצר עד לסיום ההליכים נגדו.