בש"פ 6597/97 אבשלום כסיף נ. ישראל לייב

1.המבקש והמשיב 1 (להלן: המשיב) הינם בעלי מניות במשיבה 2 (להלן: החברה), שהינה חברה העוסקת בהשכרת נכסי דלא ניידי. למבקש בעלות במניות המקנות לו % 60 מכלל הזכויות בחברה, ובכלל זה זכויות הניהול וכוח ההצבעה בדירקטוריון, ולמשיב בעלות במניות המקנות לו % 40 מאותן הזכויות.

2.בין המבקש לבין המשיב נתגלעו מחלוקות הנוגעות להמשך דרך ניהולה של החברה. המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי תביעה להסרת קיפוח לפי סעיף 235 לפקודת החברות [נוסח חדש], במסגרתה נטען כי פעולותיו של המבקש בחברה מהוות קיפוח זכויות המיעוט בה. פעולות אלה כוללות, בין היתר, לטענת המשיב, תשלומים פיקטיביים בגובה של עשרות אלפי שקלים לבנו של המבקש עבור קבלת שרותים שלא ניתנו כלל לחברה, ביטול שרירותי של זכות החתימה של המשיב, ניטרול המשיב מליטול חלק בקבלת החלטות חיוניות והעברת כל ספרי החברה לדירת מגוריו של המבקש.

3.במסגרת התובענה להסרת הקיפוח הוגשה על ידי המשיב בקשה למתן צו מניעה זמני בה נתבקש בית המשפט, בין היתר, לאסור על המבקש לבקש ו/או לקבל אשראי מכל מקור שהוא ולעשות שימוש בפנקסי השיקים של החברה. כן נתבקש מינוים של כונס נכסים ומנהל מיוחד על החברה.

בעקבות הבקשה ניתן ביום 8.9.97 על ידי השופטת וסרקרוג, במעמד צד אחד, צו מניעה זמני האוסר על המבקש והחברה לעשות שימוש בפנקסי השיקים של החברה, אלא אם ההמחאה תישא את חתימת המשיב בצירוף חתימת המבקש והחברה (להלן: חתימת מורשה כדין), והאוסר על המבקש לשלם כסף ו/או לעשות פעולות משפטיות ו/או כספיות אחרות הקשורות לחברה, אלא אם כן תעשה פעולה זו בחתימת מורשה כדין. תוקפו של הצו הותנה בהמצאת ערובה עצמית על ידי המשיב לפיצוי כל נזק שייגרם על ידי הצו, אם המבקש לא יזכה בתביעתו או אם הצו יפקע מסיבה אחרת.

4.ביום 9.10.97, לאחר דיון שנערך במעמד שני הצדדים, קבעה השופטת וסרקרוג כדלקמן:

במסגרת הבקשה לסעד זמני, יש לתת משקל רב יותר לאפשרות לפיה תמשיך החברה לתפקד, ולצורך הגשמת מטרה זו, יש לבטל את הצו שניתן ולאפשר למבקש להמשיך ולנהלה בפועל, בפיקוחו של רואה החשבון, וכמובן תוך עדכון מתמיד של המשיב. יש גם לפעול לעירוב של גורם נוסף בדירקטוריון וקבלת החלטה ברורה על חלוקת הסמכויות והתפקוד בפועל של כל אחד ממנהליה.

אשר על-כן הורתה השופטת כי צו המניעה הזמני שניתן על ידה יעוכב לתקופה של 30 ימים, כאשר בתקופה זו תחייב חתימתו של המשיב יחד עם חותמת החברה לפעול בשם החברה בפני הבנקים, בכפוף להגבלת סמכות משיכת הכספים לסכום של 5,000 ש"ח כל שיק (ובלבד שבסכום החודשי לא יעלה על 50,000 ש"ח). כל פעולה שתעשה על ידי המבקש יועבר העתק ממנה למשיב. בנוסף, על הדירקטוריון להתכנס כדי לצרף אליו מנהל נוסף, ולעשות סיכום מפורט של חלוקת התפקידים הניהוליים, כפי שהיו עד היום בין בעלי הדין. בתום התקופה של 30 ימים, יכנס לתוקף צו המניעה הזמני שניתן במעמד צד אחד. הבקשה למינוי כונס נכסים נדחתה.

5.על החלטה זו מוגשת בקשת רשות הערעור שבפניי.

6.לטענת המבקש החלטת בית המשפט המחוזי הינה מוטעית מן היסוד, נוגדת את עקרון הדמוקרטיה התאגידית, פוגעת באופן חמור בזכויותיו, לרבות הקנייניות, של המבקש. טענתו היא כי בית המשפט המחוזי לא איזן נכונה בין זכותו הקניינית החוקתית של המבקש לבין זכותו הדיונית של המשיב לקבל סעד זמני, זאת חרף העובדה כי דווקא לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, על המבקש סעד זמני לעמוד בנטל שכנוע כבד יותר.

עוד טען המבקש כי בנסיבות דנן החלטה זו מכרסמת באופן ניכר במבחנים שנקבעו בפסיקה לענין מתן צווים זמניים: ההחלטה אינה משמרת את המצב הקיים שכן היא מגבילה זכויות שהיו מוקנות למבקש; המשיב לא הצליח להוכיח, ולו לכאורה, את עילת הקיפוח; מאזן הנוחיות נוטה לצידו של המבקש שכן משמעות ההחלטה היא קיפוח יכולתו של המבקש לפעול ומכאן שיתוקה האפשרי של החברה. מאידך, נזקיו האפשריים של המשיב ניתנים לשיפוי כספי; חוסר תום ליבו של המשיב שולל ממנו את הזכות לקבל סעד זמני.

7.בתשובתו תומך המשיב בהחלטת בית המשפט המחוזי. לדידו החלטה זו היא ראויה שכן היא מנעה התדרדרות נוספת של מצב החברה ואפשרה את המשך תפקודה. אלמלא ההוראה בדבר מינויו של המנהל הנוסף בדירקטוריון, עלול היה המשיב למצוא עצמו בסוף ההליך ללא כל רכוש וללא יכולת להפרע מהמבקש. עוד טוען המשיב כי ישועתו של המבקש לא תוכל לבוא מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שכן הוא במו ידיו קיפח את זכות הקנין של המשיב.

המשיבים 3 ו- 4 ציינו בתשובותיהם כי אין להם כל עמדה בסכסוך שבין המבקש למשיב.

8.עיינתי בטענות המבקש ובתשובת המשיב, ונחה דעתי כי בנסיבות הענין אין מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. אני סבורה כי בית המשפט המחוזי ערך את האיזון הראוי בין השיקולים השונים וכי החלטתו בשאלת מתן הסעד הזמני נותנת ביטוי הולם לאינטרסים של הצדדים. כמו-כן, לא שוכנעתי כי יש בהחלטה זו כדי לגרום למבקש נזק חמור, מה גם שכניסתו לתוקף של צו המניעה הזמני הותנתה בהפקדת ערבות עצמית על ידי המשיב, לפיצוי המבקש בגין כל נזק שיגרם לו על ידי הצו, אם תדחה תביעתו או יפקע הצו מסיבה אחרת.

הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב הוצאות משפט בסך של 10,000 ש"ח.