בש"פ 6600/01 שי מיכה נ. מדינת ישראל

1.ביום 13.7.2001 בשעות אחר הצהריים נהג העורר באופנוע, שאינו מורשה לנהוג בו, ברח' שינקין בגבעתיים, לאחר שגנב אותו מבעליו.

תוך כדי נסיעה הוא התקרב אל המתלוננת, ניצה חסון, שהלכה ברחוב כשתיקה תלוי ברצועה על כתפה. הוא חטף מעליה את התיק שהכיל כרטיסי אשראי, טלפון סלולרי, רשיון נהיגה וצרור מפתחות והמשיך בנסיעה. סמוך לאחר מכן נלכד על-ידי שוטרים באותו רחוב. העורר התנגד למעצרו, השליך קסדה לעבר שוטר, נמלט באחיזתו ורק לאחר מרדף שבמהלכו נורו יריות באוויר נתפס ונעצר.

כמחצית השעה קודם לכן ביצע העורר מעשה שוד נוסף ברח' נחלת יצחק בתל-אביב. הוא חטף את תיקה של המתלוננת רוני גופר מעל כתפה וגנב את התיק על כל החפצים שהיו מצויים בו. אין חולקין בדבר קיומם של ראיות לכאורה באשר לאשמתו של העורר בשתי עבירות השוד ובעבירה הנוספת של גניבת האופנוע, די באלה כדי להקים עילת מעצר וכדי ללמד על מסוכנותו של העורר.

2.מעשי שוד המכוונים, כפי שהיה במקרה זה, כנגד נשים, בגילים מבוגרים, הם מעשים חמורים ולא אחת תוצאתם חבלות קשות שנגרמות לקורבנות השוד. במקרה זה מייחס כתב האישום לעורר עוד תשעה מעשי שוד דומים, מעשים של גניבה, מעשים של התפרצויות לרכב, גניבת רכוש מתוך רכב, הונאה בכרטיסי חיוב ושיבוש מהלכי משפט. כתב האישום קושר את העורר למעשי שוד נוספים אלה, בין השאר, בשל העובדה שנמצאו בביתו חפצים שנשדדו באותם אירועים, מבלי שהיה בידו להציע הסבר להימצאותם בחזקתו.

התביעה מבקשת לסמוך גם על דברים שאמר העורר לשוטר שביקש לדובב אותו ואשר, לשיטתה, קושרים אותו גם למעשי השוד האחרים. אלא שדי בעבירות שאין מחלוקת לגבי התשתית העובדתית התומכת בהן כדי להצביע על מסוכנותו הרבה של העורר.

3.בית המשפט המחוזי בחן את האפשרות להמיר את המעצר בחלופה אחרת שיהיה בה כדי להפיג את החשש מפני מסוכנותו של העורר. לצורך כך נתבקש תסקיר משירות המבחן אודות העורר. שירות המבחן העריך כי ניתן להמליץ על מעצר בית מוחלט בבית הוריו ובהשגחת אמו. בית המשפט המחוזי לא קיבל המלצה זו - ובדין כך החליט. העורר התגורר בבית הוריו בכל התקופה בה בוצעו מעשי הפשע, לשם הובא שלל הגניבות, עד שספק אם יהיה בכוחם של ההורים למנוע גם בעתיד מן העורר לשוב לסורו. בית המשפט המחוזי קבע, כי לא ניתן לסמוך על העורר בשלב זה אם יישאר בביתו.

4.העורר נשלח להסתכלות במרכז הרפואי לבריאות הנפש של משרד הבריאות ושלושת המומחים שבדקו אותו קבעו כי "הוא מתנהג בצורה סימולטיבית, נוטה להציג התנהגות חולנית בניסיון להימלט מאפשרות של עונש מאסר. סביר להניח, שינסה להרשים את בית המשפט בהתנהגות חריגה על מנת להשיג מטרה זו". גם עובדה זו הובאה בחשבון החלטתו של בית המשפט המחוזי.

סוף דבר: לא מצאתי כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.