בש"פ 6611/15 יהודה אסרף נ. מדינת ישראל

1.

העורר הואשם במתן אמצעים לביצוע פשע ובקשירת קשר למעשים אחרים. המשיבה ביקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים. בית המשפט המחוזי הורה על שחרורו מבית המעצר ל'מעצר בית'; מכאן עררוֹ.

2.

כתב האישום מדבּר בעורר, ובעיקר בחברו, ינון ראובני, שהואשם בעבירות של הצתה בנסיבות מחמירות, השחתת פני מקרקעין ממניע של עוינות כלפי הציבור, קשירת קשר לביצוע פשע, קשירת קשר למעשים אחרים, והסתייעות ברכב לביצוע פשע. ראובני הואשם גם בהפרעה לשוטר ובהפרת הוראה חוקית.

3.

כנסיית הלחם והדגים בכפר נחום והמנזר שבסמוך לה הם מן האתרים הנוצריים הקדומים בישראל, אתר חשוב ומרכזי לעולם הנוצרי, אתר תיירות, שאליו מגיעים מדי שנה אלפי צליינים מן העולם כולו. בכנסיה מתגוררים דרך קבע מספר כמרים, נזירים, מתנדבים ואורחים מזדמנים.

4.

על-פי כתב האישום קשר ראובני קשר עם אחרים להצית את הכנסיה ולפגוע בקודשי הדת הנוצרית, על רקע של עוינות כלפי דת זו. העורר וראובני קשרו קשר ביניהם לפיו ימסור העורר את מכוניתו לראובני, ביודעו כי זו תשמש לביצוע העבירה, ממניע של גזענות או עוינות כלפי דת. לצורך מימוש הקשר הגיע העורר ביום 17.6.2015 לפנות ערב לישוב יד בנימין, במכוניתו מסוג סובארו, שאותה רכש שבועיים קודם לכן. ראובני והעורר ידעו על קיומן של מצלמות בכניסה הראשית של הישוב, ועל כך שהשער האחורי נסגר אוטומטית בשעות הערב. כדי להסתיר את תנועותיה של המכונית, החליטו השניים להשאירהּ מחוץ לשער האחורי של הישוב. כך עשה העורר, בשעה 17:39, בנוסעו במכונית אל מחוץ לשער האחורי, שם החנה אותה, ולאחר מכן חזר פנימה לישוב. סמוך לשעה 22:00 יצא ראובני בנסיעה במכונית הסובארו ממקום חנייתה, ובהמשך הנסיעה אסף עוד אחרים עמו. סמוך לשעה 22:40, לצורך ביצוע ההצתה, מילא ראובני בנזין בבקבוקים בתחנת הדלק בלטרון. ראובני ואותם אחרים הצטיידו גם בכפפות, גפרורים ומצית. סמוך לשעה 03:00 ביום 18.6.2015 הגיעו המציתים במכונית הסובארו לדרך עפר מול הכניסה לכנסייה, שם החנו את המכונית, חצו את הכביש בריצה לכיוון מטע מנגו בסמוך לכנסיה, והחלו להתקדם לכיוון הכניסה הדרום-מערבית של הכנסיה. סמוך לשעה 03:15 נכנסו למתחם הכנסיה, לחדר המשמש כחדר ישיבות, שפכו בנזין על דלתות וקירות המבנה והדליקו אותו. החדר התלקח, הגג קרס, והאש התפשטה אל שני חדרים סמוכים. המציתים שפכו בנזין גם על דלת מבנה המגורים של המנזר, סימנו שובל של בנזין מהדלת עד לחצר סמוכה, שם הדליקו את הבנזין באמצעות גפרור. שובל האש הגיע עד לדלת, הצית אותה, ולהבות האש חדרו מתחת לדלת לעבר מבנה המגורים, שבו שהו שני כמרים. על קיר סמוך לדלת שהוצתה ריססו המציתים את הכתובת "והאלילים כרות יכרתון" . המציתים נמלטו במכונית הסובארו, ובאמצעותה עשו את דרכם בחזרה. אב המנזר ומתנדבת, נפגעו באורח קל משאיפת עשן.

5.

בהחלטתו דן בית המשפט המחוזי בפרטוּת בתשתית הראייתית הלכאורית, מנה שורה ארוכה מאד מאד של זכ"דים, הודעות, דוחות, מז"כרים, תיעוד רפואי, חוות דעת, צילומים ועוד; 76 במספר. בית המשפט שוכנע בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית להוכחת אשמתו של העורר בעבירות שהואשם בהן, אם כי זו נמצאה חסרה בעוצמתה. בשים לב לטיבם של המעשים, מהותם, אופיים ונסיבות ביצועם, קבע בית המשפט המחוזי כי מתקיימת עילת מעצר של מסוכנות. בהתחשב בעוצמת הראיות המופחתת, ובחלקו היחסי הלכאורי של העורר בפרשה הנדונה, פחוּת במידה ניכרת מזה של האחרים, החליט בית המשפט המחוזי לבקש תסקיר מעצר על מנת לבחון אפשרות של חלופה. שירות המבחן אכן המליץ לשחרר את העורר ל'מעצר בית' בבית הוריו, בפיקוחם, ולאפשר לו לצאת לתפילות בליווי אביו ולשעות התאווררות בליווי אחד מהוריו. עוד הומלץ על העמדתו של העורר בפיקוח מעצרים של שירות המבחן למשך ששה חודשים. ב"כ העורר הציע לשחררו לחלופת מעצר, שבמסגרתה יהיה צמוד לאחד מהוריו במשך שעות היום, ובשעות הלילה ישהה ב'מעצר בית' בבית ההורים בישוב אלעד, תחת פיקוחם. עוד זאת ביקש ב"כ העורר לאפשר לו לצאת לתפילות ולהתאווררות כפי המלצת שירות המבחן. המשיבה התנגדה, משום שלשיטתה, חלופת מעצר לא תסכון, נוכח חומרת המעשים הלכאוריים המיוחסים לעורר, והמסוכנות הגלומה בהם. בית המשפט ציין את גילו הצעיר של העורר, יליד שנת 1996, נעדר עבר פלילי, והתרשם לחיוב מהוריו, כדרך שהתרשם מהם גם שירות המבחן. על רקע זה הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב ל'מעצר בית' בבית הוריו בישוב אלעד, תחת פיקוחם. בית המשפט לא ראה לעת הזאת לאפשר יציאה לצורך התאווררות או לתפילות, מפאת המסוכנות והצורך להבטיח את שלום הציבור ובטחונו, על רקע אותם מעשים שבהם הואשם העורר.

6.

בעררו טען בא כוח העורר כי אין ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, כי אין הצדקה לתנאים המגבילים שהוטלו על העורר, כי מדובר בעבירות עוון גרידא, כי לעורר לא מיוחסות עבירות מתוך מניע של עוינות או גזענות כלפי הציבור, וכי קביעת בית המשפט באשר לעוצמת הראיות חייבה תנאי שחרור קלים יותר. כך גם מתבקש לאור תסקיר שירות המבחן. בנימוקי עררו שבכתב ובטיעון בעל-פה, הראה ב"כ העורר את החולשה שבראיות לפי שיטתו. מנגד, טענה ב"כ המשיבה להעדר כרסום כלשהו בעוצמת הראיות, שהן אמנם נסיבתיות, אך חזקות, ועל אופן התנהלותו של העורר, ושתיקתו בחקירה, שתומכים בתשתית הראייתית שלחובתו. ב"כ הצדדים הרחיבו בדברים, זה בכֹה וזו בכֹה. מצדי, הערתי את אשר הערתי, על המקום הראוי לדון בו בראיות לגופן, בבית המשפט המחוזי במסגרת התיק העיקרי, ולא בשלב זה. בסופו של הדיון, הסכים ב"כ העורר על קיומן של ראיות לכאורה, אם גם בדרגה המופחתת כפי שנקבע בבית המשפט המחוזי, תוך שמירת הזכויות והטענות לשלב הדיון בתיק העיקרי.

7.

העיקר הוא אפוא, לשיטת ב"כ העורר, כי העוצמה המופחתת של הראיות שלכאורה, והעובדה שלא יוחסו לעורר עבירות מתוך מניע של גזענות או עוינות כלפי הציבור, מחייבות חלופת מעצר בתנאים קלים יותר. "מקבילית הכוחות" שבין עוצמת הראיות לכאורה לבין חירותו של העורר, העובדה כי מדובר באדם צעיר, חסר עבר פלילי, ולוֹ הורים תומכים, כל אלה מחייבים את ביטול כל התנאים המגבילים, ולחלופין – 'מעצר בית' לילי בלבד ותנועה חופשית בשעות היום.

8.

ב"כ המשיבה טענה כי עמדתה מלכתחילה היתה למעצר עד תום ההליכים, מפאת המסוכנות הרבה, אך בדיעבד, השלימה עם החלטת בית המשפט המחוזי, אך מתנגדת לכל הקלה נוספת. לדבריה, ההחלטה מאוזנת. התנאים המגבילים אינם קלים, אך לא חלף די זמן כדי שניתן יהיה להתרשם מטיב החלופה. יתכן שבעתיד ניתן יהיה לשוב ולעיין מחדש בתנאי השחרור, אך לא חלף זמן מספיק כדי להתרשם אם אכן פחתה המסוכנות, ואם העורר מתמיד למלא אחר התנאים לאורך זמן. קיים גם חשש לשיבוש ההליכים, משום שישנם מעורבים נוספים שזהותם אינה ידועה. ב"כ המשיבה ביקשה אפוא להותיר את ההחלטה על 'מעצר הבית' המלא בתוקפה.

9.

למקרא החלטת בית המשפט המחוזי ולמשמע דברי ב"כ הצדדים, דומני כי ההחלטה על 'מעצר בית' מלא, היא מחוייבת המציאות. לגבי הראיות, אמרנו את אשר אמרנו במהלך הדיון וכאמור לעיל. עילת המעצר – מסוכנות – היא ממשית, ומחייבת זהירות והקפדה. אכן, לא דומה חלקו של העורר לחלקו של ראובני ושל האחרים שזהותם אינה ידועה. כאמור, העורר העמיד את מכוניתו לרשותו של ראובני, לפי המיוחס לו בכתב האישום, אך בית המשפט המחוזי מצא הפחתה בעוצמת הראיות הלכאוריות במה שנוגע לידיעתו של העורר על תכלית השימוש במכונית. לעומת זאת, ראובני והאחרים קשרו קשר, הציתו והשחיתו פני מקרקעין, ועוד מרעין בישין, הכל לכאורה, כמתואר בכתב האישום. יש לנהוג בו, בעורר, כפי חלקו הלכאורי היחסי, וממנו לגזור את המסוכנות, ואת מידת ההגבלה על חירותו. העורר עודנו איש צעיר, נעדר עבר פלילי, הוריו תומכים ומתמידים בפיקוח עליו. אכן, גם אם טוב 'מעצר בית' וקל מבית המעצר, עדיין הוא קשה בפני עצמו, תחושה של מחנק ולחץ מתמשך, ולא אחת נאשמים הנתונים ב'מעצר בית' 'מטפסים' על הקירות, מחוסר מעש, שיעמום ומצוקות אחרות הנובעות מהגבלת החירות ומניעת חיי שגרה. ברם, מוצדקת החלטת בית המשפט המחוזי בקביעה כי רק לאחר פרק זמן ממשי ב'מעצר בית', ניתן יהיה לשקול אל נכון הקלה בתנאים. גם ב"כ המשיבה הסכימה לגישה זו בטיעון לפניי. גם אין ניתן לקבל טענה מצדו של העורר בערר לביטול התנאים המגבילים כולם, כשבבית המשפט המחוזי הוא עצמו הציע 'מעצר בית' לילי. על כל פנים, החלטתו של בית המשפט המחוזי שקולה ומאוזנת ואין הצדקה להתערב בה ולשנותה, לבד מעניין אחד. כששה שבועות חלפו למן החלטת בית המשפט המחוזי על שחרורו של העורר ממעצר ל'מעצר בית', ולא נטען על הפרה כלשהי. על רקע זה דומני, גם בהתחשב בתסקיר המעצר החיובי שהמליץ על כך, כי ניתן לאפשר הקלה מסויימת, תפילה והתאווררות יחדיו. המבקש יוכל לצאת מדי יום בין השעה 06:00 לבין השעה 07:00 בלוויית אביו לתפילה, שתוכל להועיל גם להתאווררות. בכפוף לכך, הערר נדחה.