בש"פ 6618/06 מדינת ישראל נ. מחמד אבו רמילה

המשיב עומד לדין בפני בית המשפט המחוזי בירושלים באשמת ביצועם של שני מעשי שוד, וכן מקרה נוסף בו, על פי הנטען, חטף מידה של אישה את ארנקה וגנב את תכולתו. המדינה עותרת להארכת מעצרו של המשיב מכוח סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996.

כתב האישום הוגש ביום 29.11.05, וביום 27.12.05 נעצר המשיב עד תום ההליכים. בחודש ינואר 2006 הופנה המשיב לוועדת אבחון, ובסופו של יום הוא נמצא כשיר לעמוד לדין. בעקבות אותם הליכים מקדמיים, החלה שמיעת העדים רק בחודש מאי 2006, ובישיבה יחידה שקוימה נשמעו עדי התביעה המרכזיים, והדיון נדחה לחודש ספטמבר 2006, מתוך כוונה לסיים באותו מועד את שמיעת הראיות כולן וכן את סיכומיהם של באי כוח הצדדים.

בא-כוחו המלומד של המשיב מתנגד להארכת מעצר שולחו, הואיל ולהשקפתו אין עוד עילה למעצר זה. הוא סבור כי הליכי הזיהוי מעוררים תהיות; ניכר כרסום בראיות המפלילות לאחר שהמתלוננים מסרו את עדותם בבית המשפט; ומכל מקום, ספק אם יהיה בסיס להרשעה בעבירת שוד. ברם, בכל אלה אין בידי להכריע במסגרת הבקשה הנוכחית, ונוכח הערתי הודיע בא-כוח המשיב כי יביא את השגותיו בגדרה של בקשה לעיון חוזר אותה יגיש לבית המשפט המחוזי.

ובאשר להמשך מעצרו של המשיב - אכן, ההליכים בפני בית המשפט המחוזי לא התנהלו בקצב הראוי. מדובר בתיק שאינו סבוך, מספר עדי התביעה קטן, ועל כן נראה כי ניתן היה לסיימו זה מכבר. עם זאת, מדובר בביצוען של עבירות שחומרתן רבה, ובהן בלבד יש כדי להצביע על הסכנה הנשקפת מהמשיב שעה שהוא מתהלך חופשי. בנסיבות אלו סבורני כי אין מנוס מהארכת המעצר, אולם כדי לקיים מעקב על התנהלות ההליך בבית משפט קמא, אני נעתר לבקשה זו בחלקה ומורה על מעצרו של המשיב עד ליום 1.10.2006 או עד למתן פסק הדין בת"פ 1050/05 של בית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם מביניהם.