בש"פ 6623/08 סלים חילף נ. מדינת ישראל

בפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 17.7.2008 (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) בב"ש 2978/08, אשר דחה את עררו של העורר על החלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 2.7.2008 (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ר' חוזה) במסגרתה נקבע כי העורר ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

העובדות והליכים קודמים

1.

ביום 18.11.2007 הוגש נגד העורר כתב אישום המייחס לו קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן - חוק העונשין ), זיוף בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 418 לחוק העונשין, ניסיון לשידול להשמיד ראיה, עבירה לפי סעיפים 242 ו-33 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין ואחסנת מידע כוזב, עבירה לפי סעיף 3(א)(1) לחוק המחשבים, התשנ"ה – 1995 (להלן - כתב האישום הראשון ).

2.

כתב האישום הראשון מונה תשעה אישומים מהם עולה כי במספר הזדמנויות, זייף לכאורה העורר תמונות הנחזות להיות הדפסות של חותמת בנק הדואר המאשרות תשלומים בגין שוברי תשלום לביטוח לאומי; רישיונות נהיגה זמניים; תעודות ביטוח חובה ותשלומים עבורם; תשלומים עבור חברת בזק והמחאות של בנק הפועלים. כמו כן, במחשבו של העורר נתפסו קבצים של תמונות שונות הנחזות להיות העתקים של רישיונות נהיגה, המחאות, תעודות ביטוח חובה וחותמות בנק הדואר.

3.

בד בבד עם הגשת כתב האישום הראשון, ביקשה המשיבה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בדיון שנערך ביום 18.12.2007 לא הכחיש העורר כי קיימות נגדו ראיות לכאורה או כי קמה נגדו עילת מעצר ועיקר הדיון התרכז באפשרות לשחררו לחלופת מעצר. לאחר שעיין בתסקיר שירות המבחן שהוגש בעניינו של העורר ובהתבסס על התרשמותו מדודו ומדודתו של העורר אשר הוצעו כמפקחים, קבע בית משפט השלום באותו היום (כבוד סגן הנשיא, השופט א' הבר) כי העורר ישהה במעצר בית מלא עם איזוק אלקטרוני, כאשר בכל יציאה, בדרכו לבית המשפט ובחזרה, ילווה על ידי אחת מאחיותיו. כמו כן, נקבע כי העורר לא ייצור קשר כלשהו, בין במישרין ובין בעקיפין, עם מי מהמעורבים בפרשה.

לבסוף, קבע בית משפט השלום כי העורר יפקיד ערבות כספית במזומן או בצ'ק בנקאי בסך 100,000 ש"ח; כי שני המפקחים יחתמו כל אחד על ערבות צד ג' בסך 50,000 ש"ח ויתחייבו לדווח למשטרת ישראל על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור; כי אחיותיו של העורר, תחתומנה אף הן על התחייבות צד ג' בסך 20,000 ש"ח כל אחת ותתחייבנה לדווח למשטרת ישראל על כל הפרה של תנאי מתנאי השחרור; כי יוצא נגד העורר צו עיכוב יציאה מן הארץ למשך 18 חודשים וכי דרכונו יופקד במשטרת ישראל. כמו כן, אסר בית משפט השלום על העורר להכניס מחשב מסוג כלשהו למקום בו ישהה במעצר הבית ונאסר עליו להשתמש במחשב אף בעת יציאותיו מהבית בדרכו לבית המשפט וממנו, או בדרכו לכל מקום אחר.

4.

ביום 3.2.2008 הגישה המשיבה בקשה לתיקון כתב האישום הראשון והוסיפה לו שני אישומים נוספים בגין עבירות של זיוף בנסיבות מחמירות, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, עדות שקר והדחה בעדות. בד בבד עם הגשת הבקשה לתיקון כתב האישום הראשון, הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 18.12.2007. ביום 6.2.2008 דחה בית משפט השלום בחיפה בקשה זו (כבוד השופט ד' פיש) הואיל וכתב האישום לא תוקן בטרם הוגשה הבקשה לעיון חוזר.

5.

ביום 19.6.2008 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום נוסף המייחס לעורר קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין; הדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 246 לחוק העונשין והפרת הוראה חוקית, עבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין (להלן - כתב האישום השני ). בתמצית, מייחס כתב האישום השני לעורר קשירת קשר עם פולינה יגודייב (להלן - פולינה ) לשם התגוננות במרמה מפני תביעתו של מוחמד חילף בגין סכסוך קרקעות וזאת, על ידי הגשת תצהיר כוזב לבית המשפט. בנוסף, על פי הנטען בכתב האישום השני, העורר הפר את תנאי מעצרו כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בחיפה מיום 18.12.2007, כאשר עזב את מעצר הבית בו שהה, כשהאיזוק האלקטרוני מנוטרל וללא ליווי של אחת מאחיותיו.

6.

לאחר הגשתו של כתב האישום השני, הגישה המשיבה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו ובקשה לעיון חוזר בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 6.2.2008,

אשר נדונו במאוחד. ביום 2.7.2008 קבע

בית משפט השלום בחיפה (כבוד סגנית הנשיא, השופטת ר' חוזה) כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת עובדות כתב האישום השני ומשכך, קיימת עילת מעצר נגד העורר. בית משפט השלום לא מצא כי ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר שפגיעתה בחירותו פחותה הואיל והעבירות המיוחסות לו בכתב האישום השני נעברו לכאורה במהלך שהייתו במעצר בית. נקבע, כי העורר הפר את האמון שניתן בו וכי הוא מסוכן לציבור אף כאשר הוא נתון במעצר בית. לפיכך, הורה בית משפט השלום בחיפה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו.

7.

על החלטה זו ערר העורר לבית המשפט המחוזי בחיפה. ביום 17.7.2008 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל) כי אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט השלום מיום 2.7.2008, הואיל ונגד העורר קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעה בעבירות המיוחסות לו וכי אף העורר בעצמו לא חלק על כך. כמו כן, קבע בית המשפט המחוזי כי העורר ניצל לכאורה את שחרורו לשם ביצוע עבירות נוספות ועל כן, לא ניתן לתת בו אמון ויש להשאירו במעצר עד תום ההליכים נגדו.

מכאן הערר שבפניי.

טענות העורר

8.

לטענת העורר – באמצעות באת כוחו, עו"ד ת' אולמן – שגה בית המשפט השלום בקובעו כי קיימות נגדו ראיות לכאורה להוכחת העבירות בכתב האישום השני.

לטענתו, בית המשפט השלום התייחס לעובדה כי מספר הטלפון הנייד של פולינה נמצא ברשותו, כאשר כיום ניתן למצוא מספר טלפון נייד באינטרנט ללא קושי. לטענתו, הוא לא יצר עם פולינה קשר. כמו כן, טוען העורר כי אין לו כל קשר להגשת התצהיר הכוזב שאותו הגישה פולינה.

9.

בנוסף, טוען העורר כי בית משפט השלום קבע במפורש כי אין ראיות ישירות לפיהן הדיח את פולינה למסור תצהיר כוזב וקבע עוד כי לא הובאו בפניו ראיות לכאורה להוכחת העבירות של הפרת הוראה חוקית, נשוא כתב האישום השני. כמו כן, טוען העורר כי הוא מופלה לרעה ביחס לאחרים בפרשה, הואיל ופולינה לא נעצרה על ידי המשטרה חרף הודאתה כי מסרה לבית המשפט תצהיר כוזב.

10.

ממשיך העורר וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי שעה שקבע כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, שאותה לא ניתן להפיג באמצעות חלופת מעצר. לטענתו, עברו הפלילי אינו מכביד, לא נבחנה חלופת המעצר הקונקרטית לגופה ואף לא נתבקש תסקיר מעצר בעניינו במסגרת ההליכים נשוא כתב האישום השני.

11.

לבסוף, טוען העורר כי מועד ההוכחות הראשון בתיק קבוע לחודש פברואר 2009, כאשר מדובר בתיק מורכב אשר צפוי להמשך זמן ממושך. בנוסף, טוען העורר כי במסגרת ההליכים נשוא כתב האישום הראשון, ניתן בעניינו תסקיר מעצר חיובי אשר המליץ כי יש לשחררו לחלופת מעצר לביתם של דודו ודודתו בנצרת.

טענות המשיבה

12.

לטענת המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד ד' רוסו - העורר אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו בכתב האישום הראשון. לטענתה, כתב האישום הראשון העדכני כולל אחד עשר אישומים שונים, כאשר הוגשה בקשה לתיקון כתב האישום הראשון בשנית, כך שיתווספו לו ארבעה אישומים נוספים.

13.

באשר לעבירות נשוא כתב האישום השני, טוענת המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה המבססות אישומים אלו. לטענתה, מהודעותיו של עו"ד ברנט עולה בבירור כי העורר היה עימו בקשר ואף שילם לו שני תשלומים. כמו כן, טוענת המשיבה כי בתיק החקירה קיימת הודעתו של אדם בשם חיג'אזי וכן הודעתו של העורר מיום 18.6.2008.

14.

באשר למועדי ההוכחות, טוענת המשיבה כי בכוונתה להגיש בקשה להקדמת שמיעת ההוכחות הואיל והעורר שוהה כעת במעצר, והיא תעשה כן לאחר שתתקבל החלטה בערר שבפניי.

דיון והכרעה

15.

לאחר שעיינתי בערר על צרופותיו ושמעתי את טענות הצדדים במסגרת הדיון שהתקיים לפניי, ולאחר שעיינתי בחומר החקירה שנמסר לי על ידי בא כוח המשיבה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.

16.

ראשית, סבורני כי בצדק קבע בית משפט השלום כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר, ביחס לעבירה של הפרת הוראה חוקית. כידוע, כאשר קיימת בשלב המעצר תשתית ראייתית אשר מקימה סיכוי סביר כי ניתן יהיה להרשיע נאשם בהסתמך עליה, וזאת טרם עיבודן של הראיות במסגרת ההליך העיקרי, כי אז ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אותו נאשם [בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2), 133 (2008)]. יתר על כן, אין בהכחשתו של הנאשם כי ביצע את העבירות המיוחסות לו כדי לפגוע בקיומה של תשתית ראייתית לכאורית כאמור [ שם וראו גם: בש"פ 5248/95 סוסן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.8.95)].

17.

סבורני כי במקרה שלפניי, קיימות ראיות לכאורה המקימות סיכוי סביר להרשעת העורר, לכל הפחות בעבירה של הפרת הוראה חוקית: העורר עצמו אישר בהודעתו במשטרה מיום 18.6.08 כי הגיע למשרדו של עו"ד ברנט לאחר דיון ההקראה שהתקיים בעניינו בבית המשפט החיפה כדי להיפגש עם עו"ד שלום אלון, כשלטענתו לווה למקום על ידי אחותו מנאל (וזאת לאחר שבהודעתו הראשונה מיום 15.6.08 הכחיש

כל קשר לעו"ד שלום אלון); הודעתו של העד עלי חיג'אזי במשטרה מיום 18.6.08, במסגרתה מסר כי נפגש עם העורר במשרדו של עו"ד ברנט (וכן מסר פרטים בנוגע לעבירות הנוספות המיוחסות לעורר) ולבסוף, הודעתה של אחותו של העורר, מנאל חילף, במשטרה מיום 17.6.08, לפיה מעולם לא ליוותה על העורר ביציאותיו ממקום המעצר, וכי מי שעשתה כן הינה האחות אנעאם.

לדידי, ראיות לכאורה אלה מקימות סיכוי סביר להרשעת העורר, לכל הפחות בעבירה של הפרת הוראה חוקית. בנסיבות אלה, איני רואה צורך להכריע בשאלה האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של העורר בעבירות הנוספות המיוחסות לו.

18.

משמצאתי כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להרשעת העורר בעבירה של הפרה הוראה חוקית, מביא הדבר לכלל מסקנה כי לא ניתן לבטוח בעורר כי לא יפר את אמון בית המשפט ומשכך אין לשחררו למעצר בית [השוו: בש"פ 802/08 מדינת ישראל נ' גופמן (לא פורסם, 11.2.08) ; בש"פ 10918/07 מדינת ישראל נ' סלימן (לא פורסם, 31.12.07)]. לפיכך, אין בתסקיר החיובי שניתן בעניינו של העורר במסגרת ההליך נשוא כתב האישום הראשון כדי להעלות או להוריד לעניין זה, משעה שההוראה החוקית שבהפרתה מואשם העורר היא אותה הוראה עליה הוא מבקש להיבנות לעניין שחרורו לחלופת מעצר במסגרת ההליך נשוא כתב האישום השני. אשר על כן, בצדק לא נתבקש תסקיר מעצר נוסף בעניינו של העורר.

19.

נוכח כל האמור לעיל, הערר נדחה.