בש"פ 6625/05 מדינת ישראל נ. פלוני

1.בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים, או עד למתן פסק דין בעניינו, על פי המוקדם.

המשיב הועמד לדין בשנת 1999 בגין ביצוע עבירה של מעשה סדום בנסיבות של אינוס. לאחר הגשת האישום שוחרר בחלופת מעצר וזמן קצר לאחר מכן ביצע עבירת מין נוספת של אינוס בכוח כלפי מתלוננת נוספת. הוא שוחרר שוב בתנאים מגבילים ובשנת 2001 נמלט מהארץ והליכים במשפטו הותלו. בחודש ספטמבר 2004 הוסגר המשיב מגרוזיה לישראל. ביום 9.9.04 הוגש נגדו כתב אישום מחודש והוא נעצר בהסכמתו עד תום ההליכים. לכתב האישום הוסף אישום בגין הימלטות מן הדין ועבירות הכרוכות בכך.

בחודש נובמבר 2004 התקיימו שלוש ישיבות הוכחות. ישיבת הוכחות שנקבעה לחודש מאי 2005 בוטלה בשל צורך להחליף את ייצוג ההגנה, ונדרשה אורכה מספקת לצורך כך. הדיון נדחה ליום 24.5.05 למתן תשובה לכתב האישום. ביום 19.5.05 החליט בית המשפט לבקשת התביעה להאריך את מעצר המשיב בשישים ימים ולקח בכך בחשבון ימים בהם היה עצור בלא צו מעצר. ביום 24.5.05 הוגש כתב האישום המתוקן בו הוסף האישום בדבר שיבוש מהלכי משפט, הפרת הוראה חוקית ושימוש במסמך מזוייף בנסיבות מחמירות. נקבעו שלושה מועדי הוכחות ליולי, וספטמבר 2005. מאחר שההגנה ויתרה על שמיעה מחודשת של עדויות השוטרים שנשמעו בהליך בגלגולו הקודם, צפויים להעיד מספר קטן של עדי תביעה ובהם המתלוננות. ישיבה נוספת שנתבקש לקבוע במהלך פגרת בית המשפט לא נסתייעה בשל אי התאמה ליומנה של הסניגוריה.

2.נסיבות מקרה זה אינן מותירות ספק בדבר הצורך בהארכת מעצרו של המשיב חרף מעבר הזמן במהלכו מתנהל משפטו. העבירות המיוחסות למשיב הן עבירות מין חמורות ביותר. הנסיון הראה ששחרורו של המשיב בתנאים מגבילים בעבר איפשר את ביצוען של עבירות מין נוספות והניח לו אף להימלט לארץ אחרת. ארועים אלה מדגישים באופן שאינו מותיר ספק כי שחרור המשיב כרוך בסיכון לציבור ובחשש לשיבוש הליכים ולהימלטות שאין חמורים מהם.

בצד היבטים אלה, מעבר הזמן בשלב הראשון של המשפט המחודש היה קשור, בין היתר, בנסיבות שחייבו החלפת ייצוגו של המשיב ובנסיונות הידברות בין הצדדים. תקופת זמן נוספת חלפה בשל תיקונו של האישום וכל הכרוך בכך. לכך יש להוסיף כי הצפי הוא שפרשת ההוכחות תסתיים בזמן הקרוב לאור ייתור הצורך בהבאה נוספת של מרבית הראיות שכבר נשמעו בגלגול הקודם ונוכח ההתמקדות בעדים העיקריים שהם מעטים במספר.

במכלול הנסיבות, נוטה הכף בבירור לעבר הותרת המשיב במעצר לתקופה המבוקשת, משהסיכון לציבור הצפוי מפניו גובר באופן מכריע גם על שיקולי מעבר הזמן הכרוך בניהול משפטו. עם זאת, למותר לומר, כי ראוי לעשות כל שניתן על מנת להאיץ את בירור המשפט לצורך סיומו הקרוב.

בקשת המדינה מתקבלת, אפוא, ומעצרו של המשיב מוארך בתשעים ימים נוספים החל ב-15.7.05 או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם מביניהם.