בש"פ 6629/09 בלטה וונדי נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (סגן הנשיא טל) מיום 10.8.09 בעמ"ת 3927-08-09, שדחה את הערר על החלטת בית משפט השלום בראשון לציון (השופטת צבר) מיום 30.7.09 בב"ש 8944/09, לפיה שוחרר העורר למעצר בית בתנאים מגבילים.

ב.

כנגד העורר ואחרים הוגש ביום 20.7.09 כתב אישום, המייחס להם השתתפות בתגרה והיזק לרכוש בזדון. כתב האישום מתייחס לתגרה אלימה מאוד שהתפתחה בשעת בוקר מוקדמת בין ארבעה אנשים ששהו במועדון - וביניהם העורר - לבין שלושה אנשים ששהו בבית עסק הסמוך למועדון. במסגרת התגרה הושלכו אבנים על ידי שני הצדדים, חבורת בית העסק תקפה את חבורת המועדון בחפצים שונים, ביניהם לום ברזל, בעל העסק נדקר בסכין, ולאחר מכן דרס ברכבו את אחד מבני חבורת המועדון, שהלך לעולמו למרבה הצער. כתב האישום מייחס לעורר השלכת אבנים על בית העסק ועל רכבו של בעל העסק.

ג.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בו ביום, ובטרם קיומו של דיון בקיומן של ראיות לכאורה, הורה בית משפט השלום (השופט לוי) על שחרורו של העורר למעצר בית מלא בפיקוח הוריו, בתוספת הפקדת 7,500 ₪ במזומן, והתחייבות עצמית וצד ג' בסך 7,500 ₪. לאחר הסכמת בא כוח העורר לקיומן של ראיות לכאורה, קבע בית משפט השלום (השופטת צבר) ביום 30.7.09, כי התנהגותו האלימה של העורר מקימה עילת מעצר נגדו, והורה כי תנאי מעצר הבית יוותרו בעינם עד לתום ההליכים. ביום 10.8.09 דחה בית המשפט המחוזי ערר שהוגש על החלטה זו, בקבעו, כי מדובר בתגרה אלימה ורבת משתתפים, בה חלקו של העורר לא היה פסיבי בלבד, וצוינה העובדה כי העורר עבר בעבר עבירות של תקיפה ועבירות רכוש. על כן, אף שלא התקבל תסקיר בטרם נעצר העורר בתנאי מעצר בית מלא, לא ראה בית המשפט טעם בהזמנתו.

ד.

בערר נטען, כי העבירות המיוחסות לעורר אינן מקימות עילת מעצר, כי העורר אינו יוזם האירוע, וכי חלקו באירוע – מבלי להקל ראש בחומרת המעשים – הוא מינורי ביותר בהשוואה למעורבים האחרים, ומסתכם בזריקת שתי אבנים, שגרמו לנזק לרכוש בלבד, בתגובה לאלימות שננקטה כלפיו. עוד נטען, כי לא ניתן משקל מספק לכך שהעורר מצוי במהלך שירותו הצבאי כלוחם בחטיבת גבעתי, ומעצר הבית פוגע בהמשך שירותו. לערר אף צורף מכתב המלצה ממפקדו של העורר, ממנו עולה כי הוא חייל מצטיין ומוערך. נוכח כל זאת, מבקש העורר להורות על ביטול מעצר הבית, כדי לאפשר חזרתו לשירותו הצבאי, ולהסתפק בערבויות שיבטיחו את התייצבותו להמשך משפטו. לחלופין, מבוקשת עריכת תסקיר, שיבחן האם נשקפת מסוכנות מן העורר, ובינתיים הסרת התנאים המגבילים.

ה.

בפתח הדיון הודיע בא כוח המדינה, כי הוא נכון לתסקיר, גם כיון שלגבי מעורב אחר הוזמן תסקיר. ואולם לשיטתו, חומרת העבירה מצדיקה המתנה לתסקיר, והישארות במעצר הבית עד להחלטה נוספת. עו"ד כהן טען (בשינוי מסוים מהודעת הערר), כי המדובר בחייל מוערך ומצטיין, ובתיק שאינו כבד, ואין צורך בתסקיר; על שום מה יישב העורר חודשים במעצר בית? הוא עלול לאבד את מקומו בצבא.

ו.

עיינתי בתיק. אכן, מחד גיסא ישנן - כפי שהוסכם - ראיות לכאורה באשר להשתתפותו של העורר באירוע קשה; ועוד, ב-2006 - בהיותו נער - עמד לדין על תקיפה ופריצה לרכב וגניבה מתוכו ב- 2005, ונדון להתחייבות להימנע מעבירה ושירות לתועלת הציבור. מנגד, מכתבו של מפקדו בצה"ל, מ"מ מחלקת סיור, מתאר אותו כ"חייל מצוין, מהחיילים המובילים והמקצועיים במחלקה, חייל מוערך מאוד, אשר אוהב להירתם לכל משימה בהתמדה וביסודיות, חייל ערכי ביותר". בשקלול סבורני, אף שרצוי כמובן כי העורר יחזור לשרת בצה"ל ושירותו ייפגע במזער (בכפוף לתוצאות התיק), כי בשלב זה יש מקום להזמנת תסקיר. כדי לאפשר החלטות במהירות האפשרית, אודה אם התסקיר יוכן תוך פרק זמן קצר (עד שלושה שבועות), ואני מקדים תודה לשירות. התסקיר יונח על שולחנו של בית משפט השלום, שיקבע דיון בהקדם האפשרי ביותר. הערר מתקבל במובן של הזמנת התסקיר.