בש"פ 6632/09 פלוני נ. מדינת ישראל

א.

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת לבהר-שרון) מיום 28.7.09 בתיק ב"ש 90329/09 שלא להקל בתנאי השחרור של העורר, השרוי במעצר בית החל מיום 3.9.08.

עובדות והליכים

ב.

ביום 11.7.08 הוגש נגד העורר, יליד 1934, כתב אישום בו יוחס לו עבירה של מעשה מגונה בקטינה בנסיבות אינוס, לפי סעיפים 348(ב), 345(ב)(1), ובצירוף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי הנטען, ביום 28.6.08 נקלעה המתלוננת, ילידת 1995, לדירת העורר, על מנת לגבות תשלום שחייב זה לאמה בגין עבודות ניקיון שביצעה בדירתו. העורר, כך נטען, הכניס את המתלוננת לביתו, סגר בעדה את הדלת, ועשה בה מעשים מגונים בנסיבות אינוס חרף התנגדותה.

ג.

ביום 13.8.08 הורה בית משפט זה (הנשיאה ביניש) על בחינת חלופת מעצר לעורר, בתנאים הכוללים איון המסוכנות, מניעת מגע עם קטינים, ובכפוף להמלצת שירות המבחן. בעקבות המלצת השירות, הורה בית המשפט המחוזי (השופט נויטל; החלטה מיום 3.9.08) על שחרור העורר למעצר בית ביחידת דיור נפרדת הצמודה לדירת ביתו, תחת פיקוח צמוד של בתו או בעלה. כן נאסר על העורר לצאת מהדירה שיועדה לו, ולהיות במגע עם קטינים או עם מי מהמעורבים בפרשה.

ד.

בחודש נובמבר 2008 הגיעו העורר והמשיבה להסדר טיעון, והוא הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן (מיום 12.10.09), והורשע בבית המשפט המחוזי. הטיעונים לעונש נקבעו לחודש אפריל 2009, והוזמנה חוות דעת פסיכיאטרית להערכת מסוכנות. בחוות הדעת (מיום 26.11.08) נאמר, כי "לעורר כיוונים מנוגדים של עלייה וירידה ברמת מסוכנותו המינית", ברם, כך נאמר, ההליכים המשפטיים נגדו מהוים גורם הרתעה משמעותי, המפחית את המסוכנות.

ה.

ביום 4.12.08 הגישה המשיבה בקשה לעיון חוזר בשחרורו של העורר, בטענה כי הפר את תנאי מעצר הבית ושהה במקום האירוע ללא אישור. בית המשפט דחה את בקשת המשיבה למעצר העורר עד תום ההליכים, אולם מנגד החמיר את תנאי השחרור, ובכלל זה הוסף איזוק אלקטרוני; חובת הודעה על יציאה לצורך טיפול רפואי; חילוט חלק מהערבויות; ופסילת הבת מתפקיד מפקחת. בתסקיר נוסף (מיום 26.1.09) בעניינו של העורר נמנע קצין המבחן בהמלצה באשר לתנאי השחרור. נאמר, כי חרף הודאת העורר בבית המשפט, הוא מכחיש את המיוחס לו, והגירסאות שהוא מוסר לוקות בסתירות ואינן אמינות. העורר הגיש בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור, ובכלל זה להתיר לו לצאת בשעות היום, ולמנות את הבת בשנית כמפקחת עליו. בית המשפט (השופט נויטל) קיבל (ביום 26.2.09) את הבקשה באופן חלקי. נקבע, כי העורר ייצא שלוש פעמים בשבוע לשלוש שעות "התאווררות" שלא באזור מגורי המתלוננת ותחת פיקוח חתנו בלבד. הבת, כך נקבע, הפרה את התנאים שהוצבו לה, ואינה יכולה לשמש עוד כמפקחת על אביה.

ו.

ביום 6.4.09 במועד הטיעונים לעונש, חזר בו העורר מהודאתו. הכרעת הדין בענייננו בוטלה, והוזמנה חוות דעת באשר למסוגלותו לעמוד לדין. העורר אושפז במשך כחודש במחלקה פסיכיאטרית, ובחוות דעת שניתנה בסמוך לשחרורו נקבע כי הוא

כשיר לעמוד לדין. ביום 13.7.09 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר בתנאי השחרור, לשם הסרת התנאים המגבילים. נטען, כי מועד ההוכחות בתיק נקבע רק לחודש ספטמבר 2009, וכי אין חשש להסיר את התנאים, נוכח מסוכנותו הנמוכה. המשיבה בתגובתה התנגדה לבקשה, בנימוק שאינה נתמכת במסמכים מתאימים. בית המשפט (השופטת לבהר-שרון), דחה כאמור את הבקשה, בעיקר בשל העובדה שהמתלוננת טרם העידה במשפט, ומסוכנות העורר לא פגה.

ז.

בערר הנוכחי נטען, כי העורר שוהה זה כשנה בתנאי מעצר בית, וסיום משפטו אינו קרוב. נטען, כי העורר איננו בקו הבריאות, וכי משפחתו אינה עומדת בנטל הפיקוח עליו. הוסף, כי מסוכנותו של העורר נמוכה, ואין מניעה לבטל את התנאים המגבילים ולהותיר רק את ההגבלה של יצירת קשר עם המתלוננת.

ח.

בדיון נטען מפי עו"ד קידר, כי נוכח גילו של העורר ומצבו הרפואי, חלוף שנה מצדיק עיון מחדש, ואין לפקוד עליו הפרה בודדת; העובדה שהמתלוננת לא העידה אינה צריכה לחסום שינוי בתנאי מעצרו; אין חשש אמיתי כי יקרה דבר מה, והמצב הנוכחי מכביד במיוחד על המשפחה. נתבקש אישור יציאה בשעות היום.

ח.

באת כוח המדינה ציינה כי המדובר בעבירת מין חמורה בקטינה; מתסקירי המעצר עולה מסוכנות, וכאמור, כיום ישנם "חלונות התאווררות" ממעצר הבית, ואין מקום להקלה נוספת; המתלוננת צפויה להעיד ונתבקשה העדתה שלא בפני העורר. עוד צוין, כי ההפרה בשעתו היתה באיזור מגוריה של המתלוננת.

ט.

לאחר העיון סבורני כי אין מקום להתיר את יציאתו של העורר בכל שעות היום, כמבוקש. לפי שעה - כפי שציין בית המשפט המחוזי - לא העידה המתלוננת (במאמר מוסגר אציין, כי מקוה אני מאוד שהדבר יקרה באחד משני המועדים הקבועים כיום בספטמבר ואוקטובר 2009). לדבר זה משמעות, שאין צורך להכביר עליה מלים. אני יוצא מהנחה כי מסוכנות העורר לרצידיביזם מיני - במצבו ובגילו - פחתה, והיא נמוכה כעולה מחוות דעת המרכז להערכת מסוכנות מ-26.11.08. ואולם, יש משמעות לעבירה החמורה בה הוא מואשם, להפרה שהיתה בשעתו (דצמבר 2008) ולכך שהמתלוננת טרם העידה. באיזונים אלה נכון אני לעת הזאת, נוכח הזמן של מחצית שנה שחלף מאז ההחלטה מ- 26.2.09, להגדיל את מספר ימי ההתאווררות - באותם תנאים שקבע בית המשפט המחוזי ב- 26.2.09 ככל משפטם וחוקתם. אני מוסיף את יום ב' ויום שבת - בשעות 13:00-10:00, בליווי צמוד ובאיסור התקרבות לבית המתלוננת וכן לשכונת התקוה בתל אביב.