בש"פ 6642/05 מדינת ישראל נ. סלמאן רכאב

1.לפני בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינו, לפי המוקדם.

2.כתב האישום מייחס למשיב עבירות של הדחה בעדות, שיבוש מהלכי משפט, הטרדת עד, שלוש עבירות של איומים, עבירות תקיפה בנסיבות מחמירות של בת-זוג, חבלה במזיד לרכב, שלוש עבירות של התעללות בקטין או בחסר ישע, שלוש עבירות של תקיפת קטין ועבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממשית.

3.ביום 18.1.04 הוגש כתב אישום כנגד המשיב, והוא נעצר עד תום הליכים. מאז תחילת המשפט, הוארך מעצרו כבר שלוש פעמים. מבקשות הארכה הקודמות עולה כי חלק מהעיכובים שחלו בהליך זה נבעו מטעמו של המשיב ובא כוחו אותה עת, והדברים מפורטים בהחלטות בית משפט זה בבקשות ההארכה הקודמות (החלטת כב' השופטת חיות מיום 10.1.05 והחלטת כב' השופט רובינשטיין מיום 12.4.05).

כיום, מצוי המשפט בשלב פרשת ההגנה לאחר חקירתו הראשית של המשיב והעדת עדי הגנה נוספים. דיון נוסף מתוכנן ליום 10.8.05. לדברי ב"כ התביעה, המשפט עומד בפני שלב הסיום, ויש מקום לתקוה כי יסתיים בהארכת המעצר המבוקשת כאן. עוד יצויין כי התנהלותו של המשיב במשפט היא קשה, וכי הוא מסרב עתה לייצוג של סניגור, ולפיכך הליכי המשפט מתמשכים זמן רב יותר, ונתקלים לעיתים בקשיים. גם בבקשה זו העדיף המשיב שלא להיות מיוצג על ידי עורך דין, וטען לעצמו.

4.המשפט אכן התארך באופן ניכר, והרבה מעבר לזמן הראוי, אך זאת לא במעט עקב קשיים גדולים שהערים המשיב עצמו על ניהול ההליכים. כך, למשל, ישיבת ההוכחות האחרונה נקטעה עקב התנהגותו הפרועה של המשיב במהלך הדיון. עתה ההליך בערכאה הדיונית מצוי על סף סיומו.

מנגד, מדובר בעבירות אלימות קשות בהן מואשם המשיב כלפי בני משפחתו כדי סיכונם המיידי באם ישוחרר. לחובת המשיב הרשעות קודמות בעבירות אלימות ובגינן תלוי ועומד נגדו עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה. על פי תסקיר מעצר, חלופת מעצר אינה הולמת בשים לב למסוכנותו.

5.בנסיבות האמורות, אין מנוס מהארכה נוספת של מעצר המשיב כדי לאפשר סיומו של המשפט בלא סיכון ישיר לציבור מאלימותו באם ישוחרר, ובלא שיקום חשש לשיבוש הליכי המשפט ואף להימלטות. מהנתונים הפרושים בפני בית המשפט עולה כי מדובר באדם אלים שמסוכנותו לסביבתו היא אינהרנטית. התמשכות המשפט, עם כל הקושי שבדבר, אינה צריכה לשמש עילה לסיכונו של הציבור, מה גם שתרומה ניכרת להתמשכות זו נעוצה במשיב עצמו.

בנסיבות אלה,אני מחליטה להאריך את תקופת מעצרו של המשיב לתקופה המבוקשת על ידי המדינה – קרי: מיום 15.7.05 או עד למתן פסק הדין בעניינו, על פי המוקדם מביניהם. למותר להדגיש כי לאור התמשכות ההליך, ראוי ככל הניתן לתת עדיפות מיוחדת למשפט זה מבחינת הקצאת זמן שיפוטי, כדי לאפשר את סיומו בהקדם ככל האפשר.