בש"פ 6642/07 פלוני נ. מדינת ישראל

לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופטת ע' קפלן-הגלר , סגנית נשיא), אשר דחה את עררו של העורר המצוי במעצר בית, על החלטת בית משפט השלום שדחה את בקשתו לשהות מחוץ לביתו ללא פיקוח.

1.

נגד העורר – קטין יליד 1991 – הוגש ביום 29.3.07 כתב אישום לבית משפט לנוער רמלה, בו יוחסו לו עבירות של שוד ואיומים, לפי סעיפים 29(ב), 402(ב) ו-192

לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. בכתב האישום נטען, כי העורר ואחר נתקלו באקראי במתלוננים – קטינים שסיימו את יום לימודיהם בבית הספר – ודרשו מהם למסור לידיהם את מכשירי הטלפון הסלולאריים שבבעלותם. אחד המתלוננים נענה לדרישת העורר וחברו ומסר לשניים את

מכשיר הטלפון הנייד שלו, אולם המתלונן השני סירב למסור את מכשיר הטלפון הנייד שלו, וביקש כי יחוסו עליו שכן הוא חסר אמצעים. העורר חזר על בדרישתו בצעקות ונוכח התנגדות המתלונן, בעט בו בבטנו, ברגליו, הכה אותו באגרופים בפניו, בשפתיו, בשיניו ובאפו. כמו כן, אחז בראשו והטיח אותו בגדר. כתוצאה ממעשים אלה נגרמו למתלונן חבלות בשפתיים ובצוואר, וכן נגרם לו דימום באוזנו השמאלית. או אז, קרא העורר לחברו, וזה הוציא מכיסו של המתלונן את מכשיר הטלפון הנייד ומסרו לעורר. על פי הנטען, בשלב זה אמר העורר לחברו: "תביא את הסכין", וחברו נענה לבקשתו והוציא סכין מכיסו, ואז אחז העורר בבלטה שמצא במקום, ושניהם איימו על המתלונן על מנת שיעזוב את המקום.

2.

עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר, בתנאים מגבילים, עד תום ההליכים המשפטיים, ובגדרה התבקש – בין היתר – להורות על מעצר בית מלא בפיקוח. ביום 29.3.07 הורה בית משפט השלום על מעצר בית בפיקוח מלא וצמוד של אחד מהוריו של העורר, בכל שעות היממה. ביום 22.4.07 התיר בית המשפט לעורר לצאת את הבית, בימים א' – ו', בליווי אחד ההורים, לצרכי לימודים. ביום 20.5.07 הותר לעורר לצאת מהבית בימי שבת וכן בימי שני וחמישי בשבוע (בשעות שנקבעו) "לצרכי התאווררות" וזאת בליווי אחד מהוריו. ביום 19.6.07, עם סיום שנת הלימודים, הותר לעורר לצאת לעבודה, באתר בנייה במודיעין, בפיקוח צמוד של המעביד. העורר ביקש בנוסף, כשהוא נסמך על המלצת שירות המבחן, להתיר לו להגדיל את שעות "האוורור", באופן שתותר יציאתו בפיקוח אף בימים א',ג',ד',ו', וכן היתר לצאת בגפו. בקשתו זו נדחתה.

3.

על החלטה זו הגיש ערר לבית המשפט המחוזי, אשר החליט לדחות את הבקשה. את החלטתו נימק בית-המשפט

(כב' השופטת ד"ר ע' קפלן – הגלר , סגנית נשיא) בזו הלשון: "לא מדובר במקרה של זוטי דברים. מדובר בעבירות קשות המיוחסות לנאשם וחרף קטינותו הרי הותרה רצועת מעצר בית שלו עד כמה וניתן. בית המשפט ער להמלצת שרות מבחן נכבד, אשר כתמיד עושה עבודה מסורה. אולם, לא ניתן במקרה זה, לאפשר לעורר להלך חופשי מעבר למה שניתן לו בפיקוח ההולם."

4.

לכך מכוון הערר שלפני. לעת הזו, מגביל העורר את בקשתו ועותר לאפשר לו "אוורור" בלא פיקוח.

בא כוחו המלומד, אשר סומך ידיו על המלצת שירות המבחן, עומד על כך, ש"אוורורו" של העורר, הינו חלק מהליך השיקום. המשיבה תומכת בהחלטת בית המשפט המחוזי, מנימוקיה.

5.

לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. המעשים המיוחסים לעורר מצביעים על אלימות בדרגה גבוהה – בה נקט העורר אליו נלווה אחר הנושא נשק קר – אשר הופנתה כלפי קטין שהיה בדרכו מבית הספר. מדובר, לכאורה, באלימות דורסנית לשמה, בלא שקדמה לה כל פרובוקציה מצדו של הקטין. אפיונה מצביע על המסוכנות הנשקפת מן העורר. מעצר הבית בו מצוי העותר אינו מוחלט. מתאפשר לעורר לצאת הן ללימודים (במהלך שנת הלימודים) הן לעבודה (במהלך החופש הגדול), הן "לאוורור", פעמיים באמצע השבוע ופעם בסוף השבוע (בפיקוח אחד מהוריו). להשקפתי, מדובר בהגבלות המאזנות בין האינטרס הציבורי והצורך בהגנה על קטינים חסרי ישע מפני אלימות פורצת גבולות, לבין אינטרס העורר לשיקום. לא מצאתי כי יציאה בליווי הורה מפקח, לפרק הזמן בו תלוי ועומד ההליך הפלילי נגד העורר, גורמת לפגיעה בלתי מדתית בעורר, ובדין סבר בית המשפט קמא כי יציאה בלא גורם מפקח, תפר את האיזון הראוי בין האינטרסים הנשקלים על ידי בית המשפט.

אשר על כן הערר נדחה.