בש"פ 6646/03 איימן ג'אבר נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירות של נשיאת נשק ללא רשות והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, נעצר עד תום הליכי המשפט, לאחר שבית-המשפט המחוזי מצא, כי התשתית הראייתית שהציגה המדינה, שעיקרה עדויות של שוטרים, מספיקה למעצר.

בית-המשפט המחוזי הוסיף ובחן אפשרות של קביעת חלופת מעצר, ומצא כי נסיבות המקרה מלמדות שלא ניתן לתת אמון בעורר.

מכאן הערר שבפני, בגדרו ביקשתי את שירות-המבחן להגיש תסקיר מעצר. בתסקיר הוצעה חלופת מעצר, אך שירות-המבחן לא יכול היה להעריך את מסוכנותו של העורר.

בדיון בפני ביקש הסנגור, עורך-הדין גורן, שטען לעורר כל אשר ניתן לטעון, כי הערכת המסוכנות תיעשה על-ידי ואכן, עניין זה נתון להכרעת בית-המשפט.

לפי כתב-האישום, ניידת משטרה ניסתה לעצור את רכבו של העורר, בשל מידע מודיעיני שהוא נושא נשק. העורר עצר את רכבו, כמעט עצירה מוחלטת, ומשהבחין כי הרכב החוסם את דרכו הוא רכב משטרתי, הסיע את רכבו במהירות רבה ברווח שנוצר בין הרכב המשטרתי למעקה הביטחון בכביש, עד אשר התנגש בעמוד חשמל. העורר המשיך בבריחה רגלית, ושוטר הבחין כי הוא משליך אקדח שנשא עמו.

בית-המשפט המחוזי סבר, כי תשתית ראייתית זאת מלמדת גם על מסוכנות שלא ניתנת להסרה על-ידי חלופת מעצר.

עמדה זו מקובלת עלי, ואוסיף כי אף שעברו הפלילי של העורר אינו חמור, הרי בתאריך 31.1.02 נדון הוא, בנוסף לששה חודשי מאסר ועבודות שירות, לשנתיים מאסר על-תנאי שלא יעבור עבירה של נשיאת נשק שלא-כדין.

בנסיבות אלה, הגם שהדיון במשפטו קבוע בחודש ינואר, הגעתי לכלל-דעה, כי אין להתערב בהחלטת בית-המשפט המחוזי.

הערר נדחה.