בש"פ 6647/06 מדינת ישראל נ. אמיר-ערפאת דגאמין

א.בקשה להארכת מעצר בתשעים ימים מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים), התשנ"ו- 1996, החל מיום 1.9.06 או עד למתן פסק הדין בתפ"ח 1046/05 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

ב.(1) כנגד המשיב הוגש ביום 7.6.05 כתב אישום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, הכולל שני אישומים. האישום הראשון מייחס למשיב עבירות של תקיפה שלא כדין לפי סעיף 379 ביחד עם סעיף 382(א) לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן החוק), איומים לפי סעיף 192 לחוק, הפרת צו לפי סעיף 287 לחוק וכליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק. האישום השני מייחס למשיב עבירות של רצח לפי סעיף 300(א)(2) ביחד עם סעיף 301 לחוק, ניסיון לרצח לפי סעיף 305(1) או (2) לחוק, חבלות חמורות בנסיבות מחמירות לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק, חטיפה לפי סעיף 369 לחוק וכליאת שווא לפי סעיף 377 לחוק.

(2) לפי הנטען באישום הראשון, במספר מקרים בתקופה שבין חודש מרץ לאפריל 2005 תקף המשיב את בת זוגו (להלן המתלוננת), שהיא אם בתם המשותפת, בכך שהכה אותה בפניה ובחלקי גופה השונים. כן נטען, כי המשיב נהג להעליב את המתלוננת, לקלל אותה ואף לנעול אותה בביתה. המתלוננת - כך לפי כתב האישום - מאסה בהתנהגות המשיב, וביום 2.4.05 הודיעה לו על פרידתם. במעמד זה איים המשיב על המתלוננת ואמר לה, כי אם תעזוב אותו ישרוף את פניה או ייתן לה כדור בראש. נוכח איומים אלה עברה המתלוננת להתגורר במקום מסתור יחד עם בתה התינוקת. נטען, כי המשיב חיפש את המתלוננת בביתם של קרובי משפחתה לרבות בית אמה, וכן הטריד את אמה של המתלוננת בטלפון הנייד. לבסוף נטען, כי המשיב המשיך להגיע לבית אמה של המתלוננת, חרף העובדה, שבית המשפט לענייני משפחה הוציא נגדו צו הרחקה מבית זה.

(3) באישום השני נטען, כי ביום 15.5.05 נפגש המשיב עם עובד סוציאלי, שהסביר לו כי אינו רשאי להתקרב למתלוננת או לבתם. המשיב, כך לדברי כתב האישום, גמר בלבו להרוג את המתלוננת. לצורך כך נטל סכין גדולה לחיתוך בשר מדירה של קרוב משפחתו, ולאחר שעקב אחרי המתלוננת במשך זמן מה, הגיע לדירת אמה, בה שהתה. בהגיעו לדירה, דחף המשיב את המתלוננת פנימה, נעל את הדלת והכניס את המפתח לכיסו. לאחר דין ודברים קצר עם המתלוננת ואמה, דקר המשיב את אמה של המתלוננת שבע דקירות. לאחר מכן נטל את מכשירי הטלפון הניידים של המתלוננת ואמה, ניתק את מכשיר הטלפון הנייח ודקר את המתלוננת; אז לקח את התינוקת והעביר אותה למשפחתו ברשות הפלסטינאית. התינוקת הוחזרה רק לאחר התערבות המשטרה. כתוצאה מהמעשים המתוארים נפטרה אמה של המתלוננת. למתלוננת נגרמו חבלות חמורות, והיא נזקקה לאשפוז בן מספר ימים.

(4) לבקשת המדינה (ב"ש 20822/05) ובהסכמת בא כוחו של המשיב הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' זלוצ'ובר) ביום 21.6.05, על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים.

(5) ביום 6.3.06, בהסכמת הצדדים, הוארך מעצרו של המשיב בתשעים ימים (בש"פ 2008/06

מדינת ישראל נ' דגאמין (השופט לוי)).

(6) ביום 25.5.06, בהסכמת הצדדים, האריך בית משפט זה את מעצרו של המשיב בתשעים ימים נוספים (בש"פ 4378/06 מדינת ישראל נ' דגאמין (השופט ריבלין)).

(7) אשר למהלך המשפט; התיק טרם החל להישמע לגופו, בשל דיונים באשר לכשירותו של המשיב לעמוד לדין, והצורך להשלים את הדיון בעניינו הנפשי של המשיב. כעולה מן הבקשה הנוכחית ומהבקשות הקודמות להארכת מעצרו של המשיב, עד למועד הגשת הבקשה הנוכחית הגישה המבקשת ארבע חוות דעת, לפיהן כשיר המשיב לעמוד לדין. מנגד, ביום 4.5.06 הגיש המשיב חוות דעת, לפיה הוא סובל מפיגור שכלי. נוכח חוות דעת זו הורה בית המשפט המחוזי על כינונה של ועדת אבחון לעניין פיגור, שתחווה את דעתה בשאלת יכולתו של המשיב לעמוד לדין, וזאת עד ליום 22.6.06. דא עקא, שעד כה לא הוגשה חוות דעת כאמור. נמסר, כי דיון בועדה נקבע ליום 7.8.06, ונקבעה ישיבת תזכורת בבית המשפט בעניינו של המשיב ליום 10.9.06.

ג.(1) בבקשה נטען, כי המעשים המיוחסים למשיב מלמדים על המסוכנות הרבה הנשקפת ממנו. בהקשר זה צוין, כי החשש העולה מחוות הדעת שהגישה המשיבה בדבר מצבו הנפשי של המשיב, לפיו עסקינן בהתחזות, מגביר את מסוכנותו. עוד נטען, כי החשש הכבד לפיו יפגע המשיב במתלוננת לא פג, וזאת חרף הזמן הרב שחלף מאז מעצרו של המשיב. כן טוענת המדינה, כי אם יורשע המשיב, צפוי להיגזר עליו מטבע הדברים עונש חמור, והדבר מקים חשש מובנה להימלטות מהדין. נוכח האמור נטען, כי אין חלופה היכולה לאיין את מסוכנותו של המשיב, ועל כן נתבקשה הארכת מעצרו. בא כוח המדינה עמד בדיון על המסוכנות הנלמדת מאכזריות העבירות, ורצח בראשן.

(2) מנגד טען בא כוחו המלומד של המשיב, כי ההליך מתארך יתר על המידה. לאחר מאמצים מרובים הושגו המסמכים הרלבנטיים על ידי ההגנה והוגשה חוות הדעת הפסיכיאטרית מטעמה, אך מסקנות הועדה, שהתכנסה ב-7.8.06, טרם הוגשו. כן הוצע כי יוזמן תסקיר לחלופה, כיוון שהמדובר במשפחה גדולה הנכונה לשכור אף שירותי שמירה על המשיב.

(3) סבורני כי יש להיעתר לבקשת המדינה. גם לבא כוחו המלומד של המשיב נהירה המסוכנות העולה מנסיבות העבירה, ואין צורך להכביר מלים. הטענות בתחום הנפשי דומה שאף מעצימות אותה. אין בכך כדי לסתור את הצורך, המקובל בוודאי על הכל, על בית המשפט ועל הצדדים, כי יש לקדם את ההליך. אכיר תודה למנהלת מרכז האבחון בבאר-שבע אם תוכל להחיש מתן חוות דעתה של הועדה, כך שזו תובא לפני בית המשפט המחוזי בטרם הדיון הקבוע ליום 10.9.06.

ה.

בנתון לאמור יוארך המעצר בתשעים יום מיום 1.9.06.