בש"פ 6651/11 צעאבנה תחסין נ. מדינת ישראל

1.

מונחת לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני) בע"ח 3112-09-11 מיום 11.09.11, אשר דחתה ערר על החלטת בית המשפט השלום בנצרת (כב' השופט ד' פורת) במ"ת 19779-08-11 מיום 04.09.11, שהורה להתיר את המבקש בתנאי מעצר בית עד לתום ההליכים.

2.

כנגד המבקש הוגש כתב אישום, המייחס לו עבירות של הסעת תושבי זר לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: "חוק הכניסה לישראל") וניסיון העסקת תושב זר שאינו רשאי לעבוד בישראל לפי סעיף 12א(ב) לחוק האמור. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המדינה לעצור את המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו בשל חשש לשלום הציבור או חשש להמלטות מהליכי שפיטה וענישה. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום בנצרת ביום 11.08.11, הגיעו הצדדים להסכמה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בביתו שבכפר ג'ת, בפיקוחם של אשתו וחותנו ותחת איזוק אלקטרוני.

פחות משבעה ימים לאחר מכן, הגיש המבקש לבית המשפט השלום בקשה לשינוי תנאי מעצר הבית שלו, שתאפשר לו לצאת מביתו בימים א'- ה' בין השעה 06:30 ועד השעה 14:00 על מנת להמשיך לרצות עונש עבודות שירות. עבודות השירות הוטלו על המבקש ביום 30.05.11 במסגרת ת"פ 28820-10-10 למשך ארבעה חודשים, מתוכן ביצע חודש וחצי טרם נעצר בגין המעשים הלכאוריים בתיק זה. נימוק המבקש היה למנוע את הפקעת עבודות השירות והמרתן במעצר מאחורי סורג ובריח. הסנגור ציין שהמבקש בר אמון שכן המדובר באדם נורמטיבי, שקיים את תנאי מעצר הבית, ושמעוניין לבצע את עבודות השירות המצויות מרחק של חצי קילומטר מביתו. המשיבה התנגדה לבקשה מאחר שלטענתה, שיטת המבקש – פנייה להקלת תנאי מעצר הבית ימים ספורים לאחר שניתנה הסכמת הצדדים – תתפרש בעיני הציבור כדרך להשתחרר ממעצר בית שלבים שלבים. עוד הדגישה המשיבה את מסוכנותו של המבקש, נוכח העבירות שלכאורה ביצע בעוד הוא מרצה עבודות שירות בגין אותן עבירות נשוא התיק הנוכחי.

בקשת המבקש להשלים את ביצוע עבודות השירות נדחתה על-ידי בית משפט השלום מן הטעם שמקום בו הגיעו הצדדים בהסכמה לתנאי שחרור, בתי המשפט לא יטו לשנותם בנקל. מעבר לכך נקבע כי לא מתקיימים תנאי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים") המאפשרים הגשת בקשה לעיון חוזר בנוגע למעצר בהינתן שנתגלו עובדות חדשות, נשתנו נסיבות, או עבר זמן ניכר מעת מתן ההחלטה. העובדה שסנגור המבקש לא ידע את דבר קיומן של עבודות השירות אינה מועילה למבקש שכן היה עליו ליידע את עורך דינו.

3.

כנגד החלטה זו מיום 04.09.11 הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי בנצרת. בדיון שנערך ביום 11.09.11 עמד המבקש על אי-מסוכנותו, הואיל והתחרט והודה במעשיו בהזדמנות הראשונה וכן מאחר שעברו הפלילי אינו מכביד. עוד טען המבקש שלא באופן מחושב ושיטתי לא סיפר המבקש לסנגורו את דבר עבודות השירות – כי אם בשגגה ובתום-לב מפני שלא ידע חשיבותו של מידע זה בהכרעת התיק דנא. בית המשפט המחוזי דחה את הערר בקובעו שלא נפל פגם בהחלטת בית משפט השלום שהנימוק שהסנגור לא ידע כי מרשו נדרש לרצות עבודות שירות אין די בו לשם עיון חוזר בנוגע לתנאי המעצר. הודגש שביצוע המעשים לכאורה בעוד שעומדות לחובת המבקש שתי עבירות לפי חוק הכניסה לישראל, אשר בגינן ריצה עונש מאסר ותלויים ועומדים שני מאסרים על תנאי, מעיד על מסוכנות המבקש שלא ניתן ליתן בו אמון ולאפשר הקלות נוספות בתנאי המעצר.

4.

דין הבקשה להדחות. אמנם, הבקשה חריגה שכן מבקשת להקל בתנאי המעצר של המבקש לשם ריצוי עונש מאסר בדמות עבודות שירות בתיק קודם. אך אין זה העיקר. שתי ערכאות קודמות בחנו את הבקשה. נלקחו בחשבון הסכמת הצדדים על תנאי השחרור למעצר בית וחלוף הזמן המזערי בהגשת הבקשה לשינוי התנאים, בלי שהשתנו נסיבות המצדיקות זאת לפי סעיף 52 לחוק המעצרים. אף לטעמי פערי מידע בין המבקש לבא כוחו אינם מצדיקים עיון חוזר בהחלטה שניתנה בהסכמת הצדדים. כמו כן נשקל עברו הפלילי של המבקש שאינו עתיר אך סוג העבירות בעל משקל רב בענייננו. מסקנת הערכאות הקודמות מתחזקת בבחינת מסוכנות המבקש, שכן המעשה לאור נתוניו של העושה הינו חמור במיוחד. העבירות המיוחסות למבקש עשויות לסייע, אף שלא בכוונה, למי שעלולים להיות מפגעים שיש בהם לסכן את שלום הציבור בישראל. לא זו בלבד, אלא שהמבקש הורשע בשתי עבירות לפי חוק הכניסה לישראל בשש השנים האחרונות והוא הוכיח במעשיו לכאורה שאינו מורתע מהעונשים שהוטלו עליו, כאשר ביצען במהלך תקופת עבודות השירות.

במצב הדברים האמור, אין מתאפשר ליתן במבקש את האמון הנדרש בכדי להיענות לבקשתו, אשר עשויה לפגוע בתכליתה של חלופת מעצר ראויה. התנהגותו הפלילית החוזרת והנשנית של המבקש יחד עם המעשים שהוכחו לכאורה מטים את הכף נגד הקלה נוספת מעבר לתנאי השחרור שנקבעו. הדבר נכון ביתר שאת לנוכח החלטת השחרור שניתנה בהסכמת המבקש – שבוע ימים בלבד לפני הגשת הבקשה דנן.

5.

אי לכך לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיהן של הערכאות הקודמות. אין בכך להביע עמדה, לכאן או לכאן, בדבר גורלו של עונש עבודות השירות שנגזר על המבקש בתיק הקודם. הבקשה נדחית.