בש"פ 6656-22 בש"פ 6656-22

1.לפניי בקשה למתן רשות לערור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון) בעמ"ת 4435-09-22 מיום 4.9.2022, במסגרתה נדחה ערר המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (השופט ח' פס) במ"ת 7946-07-22 מיום 7.7.2022. בית משפט השלום הורה בהחלטתו על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2.ביום 5.7.2022 הוגש כתב אישום נגד המבקש ונגד נאשם נוסף, המייחס למבקש עבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, קשירת קשר לעשות פשע, כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, שימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר והסתייעות ברכב לעבור עבירה. על פי המתואר בכתב האישום, המבקש הוא תושב אזור יהודה ושומרון, וביום 24.6.2022 פרץ, יחד עם אדם אחר, לשתי דירות בעיר ירושלים, זרע בהן הרס וגנב מתוכן רכוש. המבקש והאחר הסתייעו בנאשם הנוסף, ונמלטו עמו ברכבו מזירת האירוע. השלושה נעצרו על-ידי כוחות המשטרה, האדם האחר נמלט מן המקום ואילו המבקש התנגד למעצרו, הכה את השוטר מ', הדף אותו ונמלט אף הוא מן המקום. משנתפס, לאחר מרדף, הכה המבקש את השוטר ש' באגרופיו וגרם לחבלות בכף ידו.

3.עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בדיון שהתקיים בבית משפט השלום ביום 7.7.2022, הסכים המבקש לקיומן של ראיות לכאורה ולעילת מעצר, ועתר לשחרורו לחלופת מעצר עוד באותו יום אף ללא צורך בתסקיר מעצר. בית משפט השלום בחן את חומר הראיות ואת עילת המעצר, ובהחלטתו הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים מבלי להורות על הגשת תסקיר. בית משפט השלום קבע כי מן המבקש נשקפת מסוכנות ברורה, הנלמדת מן המעשים המיוחסים לו, ואף קיים חשש להימלטותו מן הדין. בהקשר זה עמד בית משפט השלום על השתייכותו של המבקש ל"חבורה עבריינית", על כניסתו לישראל לשם ביצוע העבירות, וכן על התנגדותו למעצר וניסיונו להימלט תוך שימוש בכוח.

4.על החלטה זו הגיש המבקש ערר לבית המשפט המחוזי. בהחלטתו מיום 4.9.2022 דחה בית המשפט המחוזי את הערר ואישר את קביעת בית משפט השלום, תוך שעמד על היותו של המבקש תושב האזור, על עברו הפלילי, ועל ניסיונו להתנגד למעצרו – עובדה המכבידה על היכולת לתת בו אמון. לאור האמור, קבע בית המשפט המחוזי כי "החלטת בית המשפט קמא מתיישבת עם המקובלות והעמסה נוספת על שירות המבחן של הכנת תסקיר מעצר בנסיבות אלה אינה נצרכת ואינה הולמת".

5.בבקשה שלפניי עותר המבקש להורות על הגשת תסקיר מעצר בעניינו וטוען, בעיקרו של דבר, כי שגו הערכאות קמא משהתעלמו מנסיבותיו האישיות הייחודיות – היותו בן 50, נשוי ואב לילדים, ובעל עבר פלילי רחוק בעבירות רכוש. עוד טוען המבקש כי שגו הערכאות קמא משהבחינו בינו לבין שותפו הישראלי, הוא הנאשם השני בהליך, שעה ששותפו שוחרר לחלופת מעצר בהסתמך על תסקיר מעצר שהוגש בעניינו. נטען כי היותו של המבקש תושב האזור, עברו הפלילי והתנגדותו למעצרו, אינם יכולים להצדיק הבחנה בינו לבין שותפו לעבירה.

6.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

כלל הוא כי בקשת רשות לערור תיבחן לפי אמת מידה מצמצמת, ולפיה תינתן רשות לערור רק במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, או כאשר מתקיימות נסיבות ייחודיות המעלות חשש לעיוות דין המצדיקות התערבות (ראו: בש"פ 3246/21 נשרי נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (19.5.2021); בש"פ 6653/21 זבארגה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (13.10.2021); בש"פ 5726/22 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (31.8.2022)). בחינת הבקשה לפי אמות מידה אלה מעלה כי זו אינה באה בגדרם של אותם מקרים חריגים.

בית משפט זה נדרש בעבר לסוגיית שחרורם לחלופת מעצר של תושבי האזור שהואשמו בפלילים (ראו, מני רבים: בש"פ 3797/15 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (11.6.2015); בש"פ 6151/15 שמאסנה נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.9.2015); בש"פ 3210/21 קראעין נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (24.5.2021)). משכך, חרף ניסיונו של המבקש לשוות לבקשתו נופך עקרוני, הרי שעניינה אך ביישום הדין על נסיבות המקרה הקונקרטי.

אף נסיבותיו הפרטניות של המבקש אינן מצדיקות התערבות בעניינו. כפי שפורט לעיל, מדובר בתושב האזור, שנכנס לישראל לשם ביצוע עבירות רכוש בצוותא ועל פי תכנון מוקדם. במובחן מן הנאשם הנוסף, למבקש עבר פלילי, ובעת שנעצר ניסה להימלט תוך שימוש חוזר בכוח כלפי השוטרים. כפי שקבעו הן בית המשפט השלום והן בית המשפט המחוזי, יש בעבירות אלה כדי להעיד על המסוכנות הגבוהה הנשקפת מהמבקש ועל הקושי לתת בו אמון כדי שחרורו לחלופה. בנסיבות אלה, לא נמצאה עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית אפוא.