פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6663/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
העורר:
ג'ברין אבו אלקיען
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי
בבאר-שבע בב"ש 21379/08 שניתנה על ידי כבוד השופט א' ואגו ביום 23.7.2008
תאריך הישיבה:
ד' באב התשס"ח
(5.8.2008)
בשם העורר:
עו"ד נ' אלעטאונה
בשם המשיבה:
עו"ד א' וסטרמן
החלטה
ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע מיום 23.7.08 (כבוד השופט א' ואגו) בב"ש 21379/08 לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים נגדו.
העובדות
1.
כנגד העורר הוגש כתב אישום המייחס לו הסעת שוהים בלתי חוקיים (להלן - שב"חים ), עבירה לפי סעיף 12א(ג)(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, נהיגה בפסילה, עבירה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961, סיכון חיי אדם בתחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - חוק העונשין ), חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין.
2.
לפי האישום הראשון בכתב האישום, ביום 4.9.2005 נפסל רישיון הנהיגה של העורר בהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בת"פ 8285/04 לתקופה של ארבע שנים החל מיום 5.12.2006. ביום 28.4.2008, בסמוך לשעה 17:00 נהג העורר ברכב מסוג מזדה לנטיס (להלן - הרכב ) בשוק של רהט ואסף משם ברכבו ארבעה תושבים מהרשות הפלסטינית אשר שהו בישראל ללא היתר שהייה כדין. העורר הסיע את הארבעה ברכבו ביודעו כי הם תושבי הרשות הפלסטינית ומבלי שבדק כי יש בידיהם אישורי שהייה בישראל.
3.
לפי האישום השני בכתב האישום, נהג העורר ביום 3.7.2008 בסמוך לשעה 09:00 ברכב לכיוון היישוב אשכולות. העורר אסף לרכב ארבעה שב"חים ונסע לכיוון השוק ברמלה, כאשר הוא מודע לכך כי הם שוהים בישראל שלא כדין. במהלך הנסיעה, ליד קיבוץ להב, נסע שוטר מג"ב שלום טובים ברכב משטרתי בעקבות הרכב וסימן לעורר לעצור. העורר לא עצר והחל מרדף אחרי הרכב אליו הצטרף מסוק משטרתי. העורר לא נענה להוראות השוטר ונהג ברכב במהירות בכביש לכיוון קיבוץ דביר.
במהלך המרדף עקף העורר משאית שנסעה בנתיב נסיעתו במהירות איטית, תוך שהוא סוטה לנתיב הנגדי וחוצה קו הפרדה לבן; עקף רכב שנסע במהירות איטית תוך שהוא סוטה לנתיב הנגדי בכוונה לפגוע בנוסעים או בכלי רכב או לסכן את בטיחותם, עד שנהג הרכב אותו עקף העורר נאלץ לסטות ימינה ונהג שנסע בנתיב הנגדי נאלץ לבלום ולסטות לשוליים הימניים על מנת למנוע התנגשות בו. תוך כדי נסיעה פתח העורר את דלתות הרכב והורה לשב"חים לצאת מן הרכב במהירות. שלושה שב"חים יצאו מהרכב תוך כדי נסיעה כאשר העורר דוחף החוצה את אחד השב"חים, פארוק אלחרוב, שנפל מהרכב, התגלגל על הכביש ונפצע במרפקו ובבטנו. חובש מג"ב שהגיע למקום חבש את פצעיו. כמו כן, מתאר האישום השני עוד שני מקרים בהם סטה העורר לכיוון הנגדי בכוונה לפגוע בנוסעים או בכלי רכב או כדי לסכן את בטיחותם, כאשר באחד מהם חצה בשנית קו הפרדה לבן.
4.
לבסוף, נעצר העורר במחסום בצומת הקאנטרי קלאב בכניסה המערבית לבאר-שבע.
הליכים קודמים
5.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. בית המשפט קמא סקר את חומר הראיות שהוגש לעיונו וקבע כי קיימות בתיק ראיות לכאורה כי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו. בית המשפט קמא דחה את טענת העורר באשר לשאלת זיהויו כמי שנהג ברכב. בית המשפט קמא ציין עוד כי העורר לא הרחיק את עצמו מנהיגה ברכב בעת היותו בפסילת רישיון וכי הוא אף אישר נסיעה במסלול שתואם את מסלול המרדף, למרות שהכחיש כי הסיע שב"חים או שנמלט מהשוטרים.
6.
בנוסף, ציין בית המשפט קמא כי השוטר טובים פירט בזיכרון הדברים שכתב ואחר כך בהודעה שנגבתה ממנו פירוט מלא וברור של כל פרטי האירוע, כאשר הוא מספר כי שמר על קשר עין עם הרכב וכן תיאר את פרטי לבושו של העורר ונכח בסוף המרדף, עת נתפס העורר. בית המשפט קמא ציין כי אמנם בתחילה התייחס השוטר השני לרכב מסוג טויוטה קורולה במקום רכב הלנטיס, אולם טעות זו של סוג הרכב אינה בעלת משקל רב, הואיל וצבעי שתי המכוניות היו זהים. כמו כן, ציין בית המשפט קמא את הודעתו של אלחרוב, אשר נזרק מהרכב, במסגרתה מסר שהעורר היה זה שנהג ברכב. בית המשפט קמא ציין כי אלחרוב הוכרז במהלך הזמן כ"עד עוין", הואיל ושינה את גרסתו לאחר שישב זמן מה ביחד עם העורר בתא מעצר.
7.
לבסוף, קבע בית המשפט קמא כי לאור העבירות המיוחסות לעורר, לאור הראיות לכאורה הקיימות נגדו בתיק ולאור עברו הפלילי הכולל ארבע הרשעות קודמות, אין לתת בו אמון ועל כן, אין לשחררו לחלופת מעצר. מן הטעם הזה, קבע בית המשפט קמא כי אף אין להזמין בעניינו של העורר תסקיר מעצר. משכך, קבע בית המשפט קמא כי העורר ישהה במעצר עד לסיום משפטו.
טענות העורר
8.
לטענת העורר - באמצעות בא כוחו, עו"ד נ' אלעטאוונה - שגה בית המשפט קמא בקובעו כי לא חל כרסום ממשי בראיות לכאורה הקיימות בתיק. לטענתו, בית המשפט קמא ביסס את החלטתו בעניין הזיהוי על חלקים מסוימים בראיות המחזקות את טענות התביעה, אולם התעלם לחלוטין מראיות אחרות אשר מבהירות את הכרסום שחל בראיות לכאורה הקיימות נגדו.
9.
עוד טוען העורר כי הזיהוי הנטען על ידי המשיבה איננו זיהוי על פי דין. לטענתו, הוא ישב במעצר כאשר ידיו כפותות באזיקים והזיהוי נעשה לאחר ששוטר קרא לאלחרוב והצביע עליו. לחילופין, טוען העורר כי אין לתת לזיהוי, כפי שנערך, כל משקל ראייתי. בנוסף, טוען העורר כי בית המשפט קמא התעלם מהחולשה ומהכרסום הממשיים הקיימים בגרסתו של אלחרוב, כפי שהם עולים משני העימותים שנערכו בינו ובין העורר ביום 6.7.2008, ובעדות המוקדמת שניתנה בפני בית המשפט קמא, במסגרתם חזר בו מהזיהוי ומסר כי אינו בטוח כי האדם שזיהה הינו האדם שנהג ברכב.
10.
ממשיך העורר וטוען כי בית המשפט קמא התעלם מהודעותיו של השוטר טובים, שאותן מסר בעדותו ובזיכרון הדברים שכתב, לפיהן ראה רכב בצבע כסוף וזיהה כי מדובר ברכב מסוג מאזדה לאנטיס רק בסיום המרדף. כמו כן, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כאשר בחר שלא לייחס כל משקל לעובדה כי מהדיווח של השוטר פריינטה עולה כי זיהה רכב מסוג טויוטה קורולה ולא מסוג מאזדה לנטיס. לטענתו, סתירה זו עולה כדי ספק שיש בו כרסום משמעותי בחומר הראיות בתיק ויש לשקלה לזכותו.
11.
לבסוף, טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא בכך שלא בחן חלופת מעצר, החלטה אשר נוגדת את חובתו על פי סעיף 21(ב)(1) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים ). לטענתו, החלטה זו אף מפלה אותו לרעה, הואיל ובעבירות חמורות יותר נוטים בתי המשפט לפעול על פי חובה זו ובוחנים חלופות מעצר. לטענתו, החובה לבחון חלופת מעצר גוברת בעניינו הואיל וקיימות בעיות רבות בחומר הראיות.
טענות המשיבה
12.
לטענת המשיבה - באמצעות בא כוחה, עו"ד א' וסטרמן - אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון. באשר לאישום השני, טוענת המשיבה כי קיימות ראיות לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו ולא חל בהם כרסום, כפי שטוען העורר.
13.
לטענת המשיבה, השוטר טובים תיאר את האירוע מתחילתו ועד סופו, תוך שהוא מציין כי הבחין בעורר כמי שלבש חולצה לבנה וכי שמר עימו על קשר עין רציף לאורך כל האירוע. לטענת המשיבה, הרכב זוהה בתחילה כרכב מסוג טויוטה קורולה על ידי השוטר פריינטה ואין בכך כדי להשליך על העדות של השוטר טובים. לטענתה, סייר האוויר, השוטר אלקיים, שעקב אחרי הרכב לאורך המרדף שהתנהל, זיהה כי מדובר ברכב בצבע כסוף ובהמשך המרדף זיהה כי מדובר ברכב מסוג מאזדה לאנטיס. כמו כן, תיאר סייר האוויר את יציאתם של שלושה שב"חים מן הרכב ואת נפילתו של הרביעי, את העצירה במחסום ואת יציאתו של אדם בחולצה לבנה מן הרכב, קרי, העורר.
14.
בנוסף, טוענת המשיבה כי אלחרוב זיהה את העורר בתחילה במעצר ורק לאחר שהושמו ביחד בטעות באותו תא במעצר, חזר בו אלחרוב וטען כי אינו זוכר בוודאות את זהות הנהג ומשכך הוא הוכרז כעד עויין במהלך עדותו מיום 13.7.2008.
15.
לבסוף, טוענת המשיבה כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, העורר מסיע שב"חים על דרך השגרה והוא הורשע בעבירות דומות בעבר. המשיבה טענה עוד כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו לאחר שרישיונו נפסל והמרדף אחריו ונהיגתו הפרועה מצביעים על מסוכנותו הגבוהה לציבור. לבסוף, טוענת המשיבה כי קיים בנוסף חשש להימלטותו מן הדין, ומשכך, לא ניתן לתת בו אמון ויש
להשאירו במעצר עד לסיום משפטו.
דיון והכרעה
16.
לאחר שעיינתי בהודעת הערר על נספחיה ושמעתי את הצדדים בדיון שנערך בפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערר להידחות.
17.
אין מחלוקת כי קיימות ראיות לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון. המחלוקת בין הצדדים באשר לאישום השני עוסקת בשאלה האם חל כרסום משמעותי בראיות לכאורה הקיימות בתיק נגד העורר, כך שיש להורות על שחרורו לחלופת מעצר.
18.
בהודעתו מיום 3.7.2008, יום האירוע נשוא האישום השני, מסר אלחרוב כי זיהה את העורר בתחנת המשטרה מעוכב יחד עימו כמי שנהג ברכב. בזיכרון הדברים מאותו היום מסר אלחרוב בשנית כי האדם שנהג ברכב היה העורר, אותו זיהה על פי חולצתו הלבנה וכי היה זה הוא אשר זרק אותו מן הרכב, פעולה שכתוצאה ממנה נפצע. יתר על כן, בהמשך ההודעה מסר אלחרוב כי הוא מעוניין להגיש תלונה נגד העורר "על זה שהוא זרק אותי מהרכב".
כפי שעולה מהודעות אלה, אלחרוב זיהה את העורר כמי שנהג ברכב וכמי שזרק אותו החוצה ממנו במהלך המרדף, כאשר ישב לצידו בתחנת המשטרה לאחר האירוע. אמנם לא נעשה כל מסדר זיהוי פלילי, אולם על פניו, נראה כי מסדר זה התייתר לאור הזיהוי הספונטאני שנעשה על ידי אלחרוב בתחנת המשטרה. יוער, כי מחומר הראיות שהוגש לעיוני, לא מצאתי כל אינדיקציה שיש בה כדי לתמוך בגרסת העורר כי ישב כפות באזיקים וכי רק לאחר ששוטר הצביע עליו זיהה אותו אלחרוב, ובכל מקרה שאלת הזיהוי והמשקל שיש לתת לו יידונו בתיק העיקרי ודי בהודעותיו של אלחרוב, כפי שפורטו לעיל, כדי להוות ראיות לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו.
19.
בדיון שנערך בפניי טען העורר כי אלחרוב שינה את גרסתו במהלך העימותים שנעשו עימו ביום 6.7.2008 ויש לשקול שינוי זה לטובתו. מנגד, טענה המשיבה כי גרסתו של אלחרוב שונתה כיוון שבטעות הושם באותו תא מעצר עם העורר.
חרף העובדה כי בשלב זה לא קיימת כל אינדיקציה כי העורר גרם לאלחרוב לשנות את גרסתו במהלך שהותם באותו תא מעצר, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי אלחרוב שינה את גרסתו במהלך פרק זמן קצר יחסית ומשכך הוכרז כעד עויין בדיון שנערך ביום 13.7.2008. אימות הגרסה הסופי יתברר בדיון בתיק העיקרי, אולם כעת, על פניו, מהוות שתי הודעותיו של אלחרוב טרם השמתו במעצר עם העורר, ראיה לכאורה כי העורר ביצע את המעשים המיוחסים לו הואיל ויש לייחס להודעות אלה רמת אמינות גבוהה לאור העובדה כי ניתנו בסמוך לסיום האירוע.
20.
באשר לטענת העורר כי חל כרסום בראיות לכאורה הואיל והרכב זוהה בתחילה כרכב מסוג טויוטה קורולה; גם דינה של טענה זו להידחות. השוטר טובים פירט באופן מלא וברור את השתלשלות העניינים וציין באופן מפורש כי שמר על קשר עין עם הרכב לאורך כל המרדף וזיהה בתחילת האירוע את הנהג שנוהג בו כמי שלבש חולצה לבנה, תיאור שלכאורה התברר לאחר מעצרו של העורר כנכון ואשר נמצא מתאים גם לפי הודעת סייר האוויר, השוטר אלקיים. כפי הנראה, הבלבול בזיהוי סוג הרכב נבע מהודעתו של השוטר פריינטה, אשר הצטרף למרדף בשלב מאוחר יותר, ממנה עולה כי קיבל דיווח כי מדובר ברכב כסוף מסוג טויוטה קורולה. העובדה כי שלושה שוטרים שונים זיהו רכב כסוף שנסע לאורך אותו מסלול נסיעה, כאשר שניים מהם מזהים בסופו של המרדף את הרכב כרכב מסוג מאזדה לנטיס, שהעורר יוצא ממנו ונעצר, מהווה ראיה לכאורה כי העורר נהג ברכב ואין בטעות בזיהוי של השוטר פריינטה, אשר נבעה מדיווח שגוי, כדי לכרסם בראיה לכאורית זו. כאמור, גם השוטר פריינטה ציין כי מדובר ברכב בצבע כסוף, הודעה התומכת בהודעותיהם של שני השוטרים האחרים. לכך יש לצרף את הודעתו של העורר לפיה נסע במסלול דומה למסלול המרדף.
21.
לאור האמור לעיל, מצאתי כי נגד העורר קיימות ראיות לכאורה כי ביצע את המעשים המיוחסים לו ולא ניתן להצביע על כל כרסום שחל בהן ושיש בכוחו כדי לשחרר את העורר ממעצר. כפי שצויין לעיל, העורר ביצע לכאורה את העבירות המיוחסות לו לאחר שרישיון הנהיגה שלו נפסל. בנוסף, יש להזכיר כי אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימות ראיות לכאורה שהעורר ביצע את המעשים המיוחסים לו באישום הראשון בכתב האישום.
22.
העורר הורשע בעבר בארבע עבירות, ביניהן, תקיפה הגורמת חבלה של ממש, סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה והסעת שוהים בלתי חוקיים. משכך, סבורני כי בדין טוענת המשיבה כי יש להשאירו במעצר עד תום ההליכים מכוח סעיף 21(א)(1)(א) לחוק המעצרים הואיל וקיים חשש ממשי כי העורר יימלט מן הדין. מהמעשים המיוחסים לעורר ניתן ללמוד כי הוא מזלזל בחוק ומשכך, לא ניתן לתת בו אמון כי יציית להוראות בית המשפט במידה וישוחרר לחלופת מעצר.
23.
כמו כן, מעשיו של העורר, כפי שהם מתוארים בכתב האישום - נהיגתו הפרועה בכבישי הדרום וזריקתו לכאורה של אלחרוב במהלך הנסיעה אל מחוץ לרכב - בנוסף לעברו הפלילי, כפי שתואר לעיל, מצביעים כי נשקפת ממנו מסוכנות לשלום ציבור הנהגים והנוסעים בכבישי ישראל ומשכך, קמה כנגדו, בנוסף, גם עילת המעצר הקבועה בסעיף 21(א)(1)(ב) לחוק המעצרים.
24.
בדין טען העורר כי טרם השארתו במעצר, מוטלת חובה על בית המשפט לבחון חלופת מעצר בהתאם להוראת סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים. אולם, משמצאתי כי אין לתת בעורר אמון כי יציית להוראות בית המשפט וכי נשקפת ממנו מסוכנות לשלום הציבור, סבורני כי לא קיימת חלופת מעצר אשר מחד גיסא יכולה להשיג את מטרות המעצר - הפגת המסוכנות הנשקפת ממנו וההבטחה כי ימוצה עימו הדין - ואשר מאידך גיסא תפגע בחירותו באופן מידתי.
לאור כל האמור לעיל הערר נדחה. העורר ישהה במעצר עד לתום ההליכים נגדו.
ניתנה היום, ו' באב התשס"ח (7.8.2008).
ש ו פ ט