פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בש"פ
6663/09
בפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
המערער:
ישראל בן דב
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל
אביב (השופטת שבח) מיום 17.8.09
בשם המערער:
עו"ד בנימין ברקי
בשם המשיבה:
עו"ד מיטל
בוכמן-שינדל
החלטה
א.
ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת שבח) מיום 17.8.09, שלא לעכב את ביצועו של עונש המאסר בפועל שהוטל על המערער בת"פ 5176/09 בצירוף עם ת"פ 1535/09 בבית משפט השלום בתל אביב (סגן הנשיא פלד, הכרעת דין מיום 31.12.08, וגזר דין מיום 16.6.09).
ב.
בבית משפט השלום הורשע המערער על פי הודאתו בשני כתבי אישום בארבעה עשר אישומים של עבירות מרמה, זיוף, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות והדחה בחקירה. המדובר במעשים שנעשו בצוותא עם אחר, ישעיהו מור, במהלך השנים 2002-2004, ועניינם מסכת זיופים של ערבויות בנקאיות, שוברי תשלום, תצהירים, יפויי כוח וכתבי בית דין, ביניהם רבים במטרה לקבל הלוואות ממוסדות שונים של גמילות חסדים, ולהוליך שולל את לשכת ההוצאה לפועל ובתי המשפט, בהליכים שונים שנפתחו כנגד המערער.
ג.
בגזר דינו התיחס בית משפט השלום להתנהגות העבריינית המתמשכת של המערער, לשיטתיות ולתחכום שאיפיינו את העבירות, ולעזות מצחו, בניצול מוסדות שנועדו לסייע לנזקקים ובשיבוש מלאכת המשפט. נזכר תסקיר שירות המבחן, בו תוארו אירועים שהתרחשו במשפחת המערער שהיה בהם כדי לתרום להידרדרותו הנמשכת, שעד לכשלונו היה אדם נורמטיבי. הוזכרו גם מצבו הכלכלי הקשה של המערער, עשרות התיקים התלויים ועומדים כנגדו בגין חובות כספיים המגיעים למיליוני שקלים, ומצבו הרפואי. בסיכומו של דבר, נגזרו על המערער 27 חודשי מאסר בפועל, 18 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי המתלוננים.
ד.
בית משפט השלום עיכב את ביצוע עונש המאסר בפועל עד ליום 20.7.09, והתנה את הדבר בהפקדת ערבויות (15,000 ₪ במזומן, ערבות עצמית בסך 60,000 ₪ וערבות צד ג' של שני ערבים בסך 25,000 ₪ כל אחד). המערער הגיש ערעור על גזר הדין. ביני לביני אושפז המערער בבית החולים בשל חשש להתקף לב, ועבר ביום 3.8.09 צנתור. בית המשפט המחוזי (השופט גורפינקל) עיכב את ביצוע גזר הדין עד ליום 17.8.09, ולאחר דיון באותו יום דחה בית המשפט (השופטת שבח) את בקשת המערער לעיכוב ביצוע גזר הדין עד להכרעה בערעור, בקבעו כי נוכח חומרת העבירות, שחזרו על עצמן במשך תקופה של שנתיים, הסיכוי להקלה בעונש על ידי ערכאת הערעור אינו רב; זאת, אף שניתנה הדעת לטענות בתחום הרפואי.
ה.
בערעור על החלטה זו נטען, כי סיכויי הערעור טובים, נוכח היעדר היחסיות בין עונשו של המערער לעונשו של שותפו - מור נשפט בגין 38 אישומים הכוללים 118 עבירות, ואילו המערער בגין 14 אישומים בלבד; מור נטל לכיסו סכום של 117,576 ₪, ואילו המערער 18,500 ₪ בלבד; מור לא השיב דבר מסכומי המרמה, ואילו המערער השיב את מלוא הסכום. חרף כל זאת, על מור הוטלו 36 חודשי מאסר בפועל, ועל המערער הוטלו 27 חודשי מאסר. עוד הוזכר כי ניתוח בכף ידו של המערער, מתוכנן ליום 24.9.09, והוא הכרחי לצורך מניעת נזק נוסף ליד, והוזכרו בעיות הלב מהן סובל המערער, שבגינן צונתר לאחרונה. לבסוף הודגש, כי במהלך כל משפטו היה המערער משוחרר, ונוכח עברו הפלילי הנקי ואופי העבירות בהן הורשע, נטען כי אין נשקפת ממנו כל מסוכנות.
ו.
בדיון טען עו"ד ברקי למבקש, כי יש מקום ללכת לקראתו בפרשנות הלכת ע"פ 111/99 שוורץ נ' מדינת ישראל , פ"ד נד(2) 241, ועל פי פסיקה; לשיטתו יש סיכוי בערעור לפחות לנגיסה בעונש המאסר. אכן ישנו אינטרס ציבורי בריצוי עונש בהקדם, אך לאינטרס הפרטי מקום, במיוחד כשאין - כנטען – מסוכנות; ועוד, אמנם אין המדובר בחולה אקוטי, אבל יש מקום לאפשר את הניתוח בכף ידו של המערער כדי שלא ייגרם לו נזק, והמדובר בנושא שטופל מזמן ולא לצורך הערעור. יש ליתן את הדעת, כך נטען, גם לחלוף הזמן מאז ביצוע העבירות.
ז.
באת כוח המדינה טענה, כי לשיטתה סיכויי הערעור נמוכים מאוד, נוכח חומרת העבירות הכוללות מרמה וזיוף. לטענת האפליה אל מול הנאשם האחר. נאמר, כי שם היה הסדר שהתחשב בהודיה מהירה ובמצב בריאותי קשה. אשר לבעיותיו הרפואיות של המערער, שירות בתי הסוהר יוכל ליתן להן מענה, ועל כן אין מקום לדחיה.
ח.
לגבי ערעורים על חומרת העונש נפסק מפי השופטת – כתארה אז – ביניש בפרשת שוורץ (עמ' 282), כי
"הנטיה תהיה שלא לעכב את ביצוע המאסר, כאשר הערעור נסב על חומרת העונש... ההרשעה עצמה – הפרכת חזקת החפות – היא חלוטה, ואין מתקיים אותו פוטנציאל להשבתה על כנה בערעור... בחינת טיב הערעור וסיכוייו תיעשה בשים לב לכללים בדבר מידת התערבות ערכאת הערעור בענישה... ולשאלת היחס בין הזמן הצפוי לבירור הערעור לבין תקופת המאסר שהושתה... כאשר על פניו אין מדובר בעונש החורג ממדיניות הענישה המקובלת, וכאשר מידת הענישה המקובלת במקרים דומים עולה על משך הזמן הצפוי לבירור הערעור, לא יעוכב ביצוע המאסר אלא במקרים חריגים שהנטל להצדקתם מוטל על המבקש".
דברים אלה יש ליישם לענייננו.
ט.
עיינתי גם בפסיקה שהציג בא כוח המבקש, ובה עוכב עונש ממושך יחסית גם בגדרי ערעור על חומרת העונש. חלק מן המקרים היו כרוכים בנסיבות אישיות או משפחתיות קשות, חלק בעיכוב שניתן לנאשם אחר באותו תיק וכיוצא באלה.
י.בנידון דידן, ככל שהפכתי בדבר, אומר באשר לסיכויי הערעור רק, כי המשוכה שמבקש המערער לחלוף על פניה בערעור היא ללא ספק גבוהה, נוכח אופי העבירות וריבוין. מכל מקום, בית המשפט המחוזי יתבקש לקבוע את שמיעתהערעור במועד קרוב ככל האפשר, כדי שאם יתקבל הערעור במידה זו או אחרת - ואיני נוטע מסמרות כלשהם, כמובן -
תהא לכך נפקות.
י"א.
אשר לנושאים הרפואיים, המדובר על פניהם בבעיות שככל שהן מצערות – ומאחל אני למערער רפואה שלמה – הן מן הסוג שרופאי שב"ס יוכלו לטפל בהן. ואשר לחלוף הזמן, גם המערער תרם לו.
י"ב.
איני רואה איפוא מקום להיעתר לערעור ביסודו, אך החלטתי לדחות את תחילת הריצוי לפרק זמן קצר – עד יום י"ב באלול תשס"ט (1.9.09), וזאת כדי לאפשר למערער לסיים התארגנותו, ואם יוכל לשכנע לקיים את הניתוח בכף היד בפרק זמן זה – הנה מה טוב. המערער יתייצב בתאריך האמור עד שעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית משפט השלום בתל-אביב. אוסיף, כי מיד עם היכנסו לתחום שב"ס ייבדק העורר אצל רופאי שב"ס, כדי לוודא שיקבל את הטיפול הרפואי הנחוץ ככל משפטו וחוקתו. עד להתיצבות יעמדו בתוקפן ערבויות קיימות.
ניתנה היום, ל' אב תשס"ט (20.8.09).
ש ו פ ט