בש"פ 6663/10 מדינת ישראל נ. פלוני

לפניי בקשה שלישית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, החל מיום 9.10.10, או עד למתן פסק דין בת.פ. 1043/09 בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם.

1.

נגד המשיב הוגש כתב אישום המחזיק ארבעה אישומים, המייחס לו שורה ארוכה של עבירות אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); תקיפת בת זוג בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 382 ו-380(ג) לחוק העונשין; ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין. עוד מיוחסות למשיב עבירה של תקיפה סתם לפי סעיף 397 לחוק העונשין, ועבירה של תקיפה חבלנית, לפי סעיף 380 לחוק העונשין. על-פי עובדות כתב האישום, המשיב והמתלוננת היו בני זוג משנת 2002 ועד לראשית שנת 2009, תקופה שבה התגוררו השניים, לסירוגין, בדירה משותפת בפתח תקווה, ולאחר מכן בתל-אביב. האישום הראשון מייחס למשיב שישה מעשי אינוס במתלוננת שבוצעו בין השנים 2009-2002. בגדרי מעשים אלה, דחף המשיב את המתלוננת למיטה, הפשיל את תחתוניה בניגוד לרצונה – וחרף אמירתה כי אינה רוצה לשכב עימו, מאבקה בו, וניסיונה לסגור את רגליה, פיסק המשיב את רגליה בכוח, החדיר את איבר מינו לאיבר מינה, קילל אותה וסטר לה עד שחדלה להתנגד. המשיב המשיך בביצוע מעשים אלה עד שהגיע לפורקן. האישום השני מייחס למשיב מעשה אינוס במתלוננת שבוצע בסביבות החודשים מאי-יוני 2009 במועדון "ג'וליאני". בעוד המתלוננת עומדת בתור לשירותים כשהיא בגילופין, הגיח המשיב, דחף את המתלוננת לתוך תא השירותים, הפשיל את תחתוניה והחדיר את איבר מינו לאיבר מינה תוך שהוא מקלל אותה באומרו "מה את משחקת אותה את זונה מזדיינת". המתלוננת ניסתה להדפו מעליה ושאלה: "מה אתה עושה?" ואמרה שאינה חשה בטוב. המשיב המשיך במעשיו עד שהגיע לפורקן. האישום השלישי מייחס למשיב ריבוי עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות של המתלוננת בהזדמנויות שונות. כתוצאה מתקיפות אלה, נחבלה המתלוננת בפניה פעמים רבות. באחד המקרים, תקף המשיב את חברתה של המתלוננת ש' מ', אשר ניסתה לגונן על המתלוננת, וכן איים על המתלוננת שאם יראה אותה עם גבר אחר – ירצח אותה. בגדר אישום זה, נטען עוד כי כאשר הרתה המתלוננת למשיב בשנים 2005 ו-2008, הכריח אותה הלה לבצע הפלה, ואיים עליה כי אם לא תישמע לו – ירצח אותה. האישום הרביעי מייחס למשיב תקיפה של חברה נוספת של המתלוננת – א' ז' (להלן: א' ), סמוך למועדון ה"צריף" בתל-אביב, בסביבות חודש יולי שנת 2006. בגדר כך, הלם המשיב באגרופו בעינה של א' שנזקקה לטיפול רפואי בבית חולים.

2.

בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המדינה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט (כב' השופט ג' נויטל ) דחה את טענות המשיב לחולשה בחומר הראיות, וקבע כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לו. בצד זה, הורה בית המשפט כי שירות המבחן יגיש תסקיר מעצר בעניינו של המשיב. בגדר התסקיר צוין, כי מדובר ב"צעיר הנמצא במערכת יחסים בעייתית עם בת זוגו זה מספר שנים ומתקשה להבחין בנורמות החריגות בינו לבין בת הזוג". עוד נאמר כי "למרות התרשמותנו ממפקחים ראויים, בלא שקיבלנו התייחסות המתלוננת בתיק אנו מתקשים להעריך את רמת הסיכון כלפיה ולכן לא נוכל להמליץ על שחרורו למעצר בית בשלב זה". בעקבות תסקיר זה, החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ח' כוחן ) לדחות את הדיון לקבלת תסקיר משלים על מנת ששירות המבחן ייצור קשר עם המתלוננת. בתסקיר המשלים צוין כי המתלוננת היא בעלת יכולת מצומצמת להתמודד עם המשיב ועם מערכת היחסים "התלותית, האלימה והאובססיבית שניהלה עימו". על רקע זה נאמר,

כי שחרורו של המשיב ממעצר בשלב הנוכחי שבו משבר היחסים בינו לבין המתלוננת מצוי בעיצומו, כרוך בסיכון לפגיעה חמורה למתלוננת, שאותה לא ניתן לאיין בדרך של תנאים מגבילים. נוכח תסקיר זה הורה בית המשפט המחוזי על מעצר המשיב עד תום ההליכים. המשיב ערר על ההחלטה לפני בית משפט זה. בהחלטתי מיום 1.12.09 דחיתי את הבקשה וקבעתי כי נגד המשיב קיימת תשתית ראייתית לכאורית מספקת. עוד קבעתי כי נוכח חומרת העבירות שבהן מדובר, והמסוכנות הנלמדת מהן, ועל רקע התרשמות שירות המבחן כי לא ניתן לאיין את המסוכנות בדרך של חלופת מעצר, בדין ראה בית המשפט המחוזי לעצור את המשיב עד תום ההליכים.

3.

מקץ תשעה חודשים, הגישה המדינה בקשה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בית משפט זה (השופט ח' מלצר ) נעתר לבקשה לאחר שעמד של המסוכנות הגבוהה של המשיב, שלא הוקהתה עם חלוף הזמן, ועל העובדה ש"התיק התקדם משמעותית תוך תקופת המעצר". גם בחלוף 90 ימים נוספים, טרם הסתיימה שמיעת משפטו של המשיב, והמדינה הגישה בקשה להארכת מעצרו ב-90 ימים. בית משפט זה (השופט א' א' לוי ) קיבל את הבקשה, וקבע כי משפטו של המשיב מתנהל בקצב סביר ועומד לפני סיומו וכי אם תוכחנה העובדות המפלילות המיוחסות למשיב- הרי שמדובר באדם שנשקפת ממנו סכנה ניכרת שאין להניח לפתחה של קורבנו. משחלפו 90 ימי הארכת המעצר האחרונה, וטרם נחתם משפטו של המשיב בפסק דין, שבה המדינה ופונה לבית משפט זה בבקשה להארכת מעצרו של המשיב, היא הבקשה שלפניי.

4.

לטענת המדינה, מסוכנותו של המשיב עולה מתוך נסיבות ביצוע העבירה, המדברות בעד עצמן. עוד מציינת היא כי עם סיום שמיעת הראיות, הגשת סיכומי המבקשת והצפי להגשת סיכומי המשיב בימים הקרובים, מצוי משפטו של המשיב בשלביו הסופיים, וסביר כי יסתיים בתוך תקופת המעצר המבוקשת. על רקע זה, ומשלא ניתן לאיין את מסוכנותו של המשיב בדרך של חלופת מעצר, עותרת המדינה להארכת מעצרו ב-90 ימים נוספים. המשיב מצדו הביע הסכמה להארכת המעצר למשך הזמן עד להגשת הסיכומים על-ידו, אך לא מעבר לתקופה זו.

5.

דין הבקשה להתקבל. נראה שלא קיימת מחלוקת בין הצדדים בנוגע לכך שהמשפט מצוי בישורת האחרונה שלו וצפוי להסתיים בקרוב. התארכות ההליכים בתקופה האחרונה מונחת לפתחו של בא-כוח המשיב, אשר ביקש הארכת מועד להגשת סיכומים. במצב דברים זה, ונוכח המסוכנות הרבה הגלומה במשיב, והמלצת שירות המבחן בתסקירו, מסקנתי היא כי גם בנקודת הזמן הנוכחית, לא ניתן לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, ויש להורות על הארכת מעצרו.

אני מורה, אפוא, על הארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים ב-90 ימים, החל מיום 9.10.10, או עד למתן פסק דין בת.פ. 1043/09 בבית המשפט המחוזי, לפי המוקדם.