בש"פ 6666/03 עלאא גתית נ. מדינת ישראל

העורר, המואשם בבית-המשפט המחוזי בירושלים יחד עם ארבעה אחרים בעבירה של שוד בנסיבות מחמירות, נעצר עד תום ההליכים, בהסכמת סניגורו. משהחליף את בא-כוחו, ביקש בא-כוחו הנוכחי לעיין מחדש בהחלטה, בטענה כי התשתית הראייתית שהציגה התביעה אינה מספקת למעצר. לחלופין, ביקש הוא לשחרר את העורר בתנאים מגבילים.

בהחלטה מפורטת בחן בית-המשפט המחוזי (השופט יצחק ענבר) את טענותיו של העורר ואת חומר הראיות, ומצא כי החומר מספיק למעצר וכי אין בפרצות עליהן הצביע הסניגור, לרבות הימנעות מחקירת טענות העורר כי ביום השוד שהה בביתו – שהשופט היה מוכן להניח, כי אומנם בני-משפחתו יאשרו אותה – כדי להפחית מעוצמת הראיות. גם הבקשה לחלופת מעצר נדחתה, לנוכח עברו הפלילי של העורר בעבירות רכוש, והעובדה ששוחרר מן הכלא זמן קצר לפני ביצוע העבירה.

בערר שבפנַי חזר העורר על הטענות שנטענו ונדחו בבית-המשפט המחוזי. סניגורו, עורך-הדין ח'אלד סואלחי, טען כל אשר ניתן לטעון ונכנס אף לחומר הראיות, אלא שלא מצאתי בדברים יסוד לקבל טענותיו כנגד הראיות-לכאורה.

על-פי הנטען בכתב-האישום, קשרו העורר ושותפיו קשר לבצע שוד בבית-המתלונן, שעל-פי המידע שבידיהם החזיק בביתו כסף רב. השוד עצמו בוצע, כך נטען בכתב-האישום, על-ידי העורר ואחד השותפים, כשהם רעולי פנים ועל-ידיהם כפפות, ובגדרו השתמשו באלימות כלפי בעלת-הבית, וכאשר המתלונן נכנס לדירה התנהגו באלימות גם כלפיו, הניחו סכין על צוואר הילד בן השנתיים שנכנס לדירה עם אביו, ותבעו מן המתלונן להראות להם היכן הכסף, שאם לא כן ירצחו את הילד. או אז, מסר להם המתלונן את הכסף, אשר היה בכיסו, הם כבלו אותו ורק לאחר חיפוש בדירהו שהסתיים ללא מציאת שלל נוסף, עזבוהו.

האישום נגד העורר מבוסס על עדויות ארבעת שותפיו לעבירה, אשר הודו בשוד והפלילו את המערער, ובנוסף מוכיחים פרטי שיחות הטלפון היוצאות של אחד השותפים, כי התנהלו שיחות עם בני-החבורה וביניהם גם העורר. המקרה שבפנינו מצביע, אם כן, על מסוכנות ניכרת של החבורה, ובמיוחד של העורר ושל השותף שנכנס עמו לדירה, ומשקיים חומר ראיות ישיר וחד-משמעי נגדו, הרי לא יכול להיות ספק כי מעצרו עד תום ההליכים מוצדק.

הערר נדחה.