בש"פ 6667/98 מדינת ישראל נ. עודה אלעביד

נגד המשיב הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע כתב אישום בו מיוחסות לו עבירות של אינוס, מעשה מגונה והדחה בחקירה באישום אחד; ועבירת אינוס נוספת באישום שני.

עם הגשת כתב האישום נתבקש מעצרו של המשיב עד תום ההליכים ובית המשפט נעתר לבקשה והורה בהתאם.

עם תום תשעת חודשי המעצר הבסיסי, בקשה המדינה להאריך את המעצר בתשעים ימים נוספים; אך בית משפט זה הורה על הארכת המעצר ב45- ימים נוספים בלבד, בהנחה שבפרק זמן זה יסתיימו ההליכים.

למרבית הצער, ההליכים טרם הסתיימו עד לחלוף 45 הימים האמורים והמדינה בקשה הארכה נוספת של המעצר. בית המשפט לא נעתר לבקשה והורה על חלופת מעצר, שתיקבע על ידי בית המשפט המחוזי.

הדיון בבית המשפט המחוזי התקיים אתמול, 22.10.98; ועם סיומו קבע בית המשפט חלופת מעצר, אך הותיר פתח לתביעה להעלות הסתייגויות באשר להתאמתה של החלופה לנסיבות המקרה.

למדינה השגות והסתייגויות כאמור, והבקשה שבפני היום היא להורות על הארכת המעצר באופן שבית המשפט המחוזי יוכל לדון בהסתייגויות בעוד המשיב מוחזק במעצר.

לשיטת המדינה, בית המשפט המחוזי אינו מוסמך להורות על המשך החזקתו של המשיב במעצר עד לבירור הסתייגויותיה של המדינה בחלופת המעצר, שעליה היה מוכן להורות על פי הצעת הסניגור; ועל כן, המוצא היחיד היה פנייה לבית משפט זה להארכת המעצר עד ל"סיום הדיון" בהשגות התביעה.

עמדת המדינה נראית לי ואנכי מורה על הארכת מעצרו של המשיב למשך 30 ימים מהיום, 23.10.98, במסגרתם יקיים בית המשפט המחוזי דיון בהשגותיה של התביעה בדבר אי התאמת חלופת המעצר לנסיבות העניין. ינתן פסק הדין בעניינו של המשיב לפני חלוף 30 הימים האמורים, יפוג תוקפו של המעצר ביום מתן פסק הדין.