בש"פ 6669/01 ויסאם חמדן נ. מדינת ישראל

1.כתב האישום מייחס לעורר, יחד עם שלושה אחרים, עבירות של איומים, קשירת קשר לפשע ונסיון לרצח.

על פי האמור בכתב האישום, נתגלע סכסוך בין אחד הנאשמים לבין המתלונן, בעל מוסך לתיקון רכב, בשל מחלוקת על תשלום עלות התיקון של כלי הרכב של אחד הנאשמים. בהמשך אותו יום הגיעו ארבעת הנאשמים ברכבו של העורר למוסך של המתלונן, איימו עליו והסתלקו מן המקום. כעבור כמחצית השעה הם שבו למוסך כשהם נוסעים ברכב נהוג בידי העורר. אחד הנאשמים ירד מן הרכב כשהוא מחזיק בשני אקדחים, והכה באמצעות אחד מהם בראשו של אחי המתלונן. נאשם אחר כיוון אקדח לעבר המתלונן ואיים להרגו, ובסמוך לאחר מכן ירה לעברו שלושה כדורים. שניים מהם פגעו בגופו של המתלונן. נאשם אחר ירה כדור אחד מאקדח אחר. בתום הדברים האלה שבו כולם לרכב בו הגיעו למוסך, ונסעו מן המקום.

2.עם הגשת כתב האישום נתבקש בית המשפט המחוזי להורות על מעצרם של ארבעת הנאשמים בתיק, עד לתום משפטם. בעניינו של העורר קבע בית המשפט המחוזי, כי קיימות ראיות לכאורה באשר למעורבותו במעשי העבירה האמורים, ודחה את טענת האליבי שהציע העורר, בין השאר בשל הקושי לסמוך על השעה המדויקת בה, על פי הודעת העד שנקרא מטעם המערער, התרחש הירי. אופי העבירות המיוחסות לעורר, כך קבע בית המשפט המחוזי, מלמדות על מסוכנותו, ובנסיבות העניין - כך נקבע - אין מקום לבחור בחלופת מעצר.

כנגד החלטה זו מופנה הערר היום.

3.העורר סבור כי ראוי היה לאמץ את טענת האליבי שהציג. לא יתכן - כך טוען העורר - לאמץ את שעת ביצוע העבירה ככתוב בכתב האישום, ובה בעת לומר כי יתכן ואין זו השעה המדויקת, כאשר באים לבחון את טענת האליבי.

4.לא שוכנעתי כי יש מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. העורר זוהה על ידי אחיו של המתלונן ועל ידי דודו, במסדר זיהוי של תמונות. מסדר זה נערך בשל סירובו של העורר להשתתף במסדר זיהוי חי. בית המשפט המחוזי שקל עדויות אלה מול העדות שבאה לתמוך בטענת האליבי, ומצא כי ניתן ליישב את אותה עדות גם עם העדויות המלמדות על כך, כי בשעות אחר הצהריים של יום המקרה, נטל העורר חלק במעשי העבירה.

העבירות המיוחסות לעורר הן עבירות חמורות, עברו הפלילי מכביד, ולחובתו הרשעות בעבירות הנגועות באלימות. לחובתו מאסר על תנאי בן 7 חודשים, וכל אלה אכן מלמדים כי לא נשללה חזקת המסוכנות המיוחסת לו.

הערר נדחה.