בש"פ 6669/02 אסולין מרדכי נ. מדינת ישראל

העורר עומד לדין בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בעבירה של סחר בנשים. על-פי עובדות כתב-האישום, השתתף העורר במכירת נערות ליווי. בקשת המדינה לעוצרו עד לתום ההליכים המשפטיים התקבלה על-ידי בית-המשפט המחוזי, לאחר שמצא כי קיימת תשתית ראייתית מספקת למעצר בעדותו של הסוכן המשטרתי, אשר הציע את העסקה לעורר ולשותפו, בעל מכון ליווי, וכן בעדויות תומכות כגון הודעת הסוכן, מעקבים ותמלילי השיחות בין הסוכן לעורר. עוד מצא בית-המשפט המחוזי, כי אין מקום לקביעת חלופת מעצר, ומכאן הערר שבפניי.

טענתו העיקרית של העורר ובא-כוחו - שלענין זה טען את כל אשר ניתן היה לטעון - היא, כי הראיות שבידי התביעה אינן בעוצמה מספקת למעצר. העורר מסכים כי דברי הסוכן מפלילים אותו. אלא, שלטענתו הראיות התומכות מתיישבות עם גרסתו כי המפגש העסקי היה בין הסוכן לבעל המכון ואילו הוא עצמו השתתף בפגישה באופן תמים ובאקראי, ללא קשר לעיסקה.

בטענה זו לא מצאתי כל ממש.

עיינתי בתמליל השיחות שניהל הסוכן עם העורר, ועל-פני הדברים הם מתיישבים עם גרסתו של הסוכן. בנוסף, העורר נראה סופר יחד עם בעל מכון הליווי את הכסף שקיבל ועל-אף שנתן לכך הסבר, הסברו אינו מפחית מהעוצמה הלכאורית של ראיה זו, המשתלבת בעדותו של הסוכן. מסקנתי היא, איפוא, כי התשתית הראייתית שהציגה המדינה היא בעוצמה מספקת למעצר.

לא מצאתי גם מקום להיענות לבקשה החלופית לקביעת חלופת מעצר. העבירה עצמה מקימה חזקת מסוכנות, וחומר הראיות מצביע על מעורבותו של העורר בעסקי סחר בנשים, מעבר לאשמה המיוחסת לו.

בנסיבות אלו ברי, כי לא עלה בידי העורר לסתור את חזקת המסוכנות.

אשר-על-כן, אני דוחה את הערר.