בש"פ 6669/14 פלוני נ. מדינת ישראל

לפנַי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) מיום 21.9.2014 במ"ת 44088-12-13, במסגרתה נדחתה בקשת העורר לביטול מעצר הבית שבו הוא מצוי מיום 23.12.2013.

תמצית כתב האישום

1.

ביום 23.12.2013 הוגש כתב אישום כנגד העורר לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (תפ"ח 44336-12-13). על פי כתב האישום ביצע העורר בין השנים 2004-2003 שורה של עבירות מין בגיסתו (אחות אשתו) (להלן: המתלוננת ), כאשר חלק מהמעשים בוצעו בטרם מלאו למתלוננת 16 שנים וחלקם לאחר שמלאו לה 16 שנים. בכתב האישום נטען כי בין השנים 2004-2003 נהג העורר לבלות את הפסקות הצהריים מלימודיו בישיבה בבית הורי המתלוננת, כך ששניהם שהו בבית לבדם. בכתב האישום נטען כי במספר הזדמנויות בתקופה האמורה נכנס העורר לחדרה של המתלוננת בעת שזו ישנה, ליטף אותה, הכניס את ידו מתחת לחולצתה ולתחתוניה. בחלק מהמקרים הוריד העורר את מכנסיו ותחתוניו תוך שהוא מרים את חצאיתה של המתלוננת ונשכב מעליה, כך שאיבר מינו מונח על איבר מינה. עוד נטען כי במספר הזדמנויות נכנס העורר לחדר שבו ישנה המתלוננת עם ילדיו, וליטף אותה בגופה, בחזה ובאזור איבר מינה. בנוסף נטען כי במועד מסוים במהלך אותה תקופה, כשהסיע העורר את המתלוננת ברכבו, פתח העורר את רוכסן מכנסיו וביקש להחדיר את איבר מינו לפיה, והמתלוננת ביצעה את בקשתו בשל חששה ממנו ומהאפשרות כי המעשים שנהג לבצע בה יתגלו. עוד נטען כי בשלושה מועדים שונים במהלך אותה תקופה הכניס העורר את ידו מתחת לחולצתה של המתלוננת ללא הסכמתה, וכי באחד המקרים אחז העורר במתלוננת וזרק אותה על המיטה, נשכב עליה ונגע בגופה, למרות בקשותיה שיעזוב אותה.

משכך הואשם העורר בביצוע עבירות של מעשה מגונה בבת משפחה בהתאם לסעיף 35(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן:

חוק העונשין ), לגבי מעשים שבוצעו בטרם מלאו למתלוננת 16 שנים, ובביצוע עבירות של מעשה מגונה ללא הסכמה בהתאם לסעיף 348 לחוק העונשין, לגבי מעשים שבוצעו לאחר שמלאו למתלוננת 16 שנים, ובנוסף גם בעבירה של מעשה סדום בבן משפחה, בהתאם לסעיף 351(א) לחוק העונשין.

תמצית ההליכים בעניינו של העורר עד כה

2.

להגשת כתב האישום נגד העורר ביום 23.12.2013 קדמו הליכים רבים. תחילה הוגש נגד העורר כתב אישום לבית המשפט המחוזי ביום 22.11.2011 (תפ"ח 55734-11-11). בהמשך הודיעה המשיבה, בטרם הקראת כתב האישום, על חזרתה מכתב האישום בשל אי קיום שימוע כמתחייב על פי דין. ביום 18.3.2012 הוגש נגד העורר כתב אישום פעם נוספת, וזאת לאחר שהתקיים הליך שימוע בעניינו של העורר (תפ"ח 32467-03-12). גם כתב אישום זה נמחק לבקשת המשיבה, הפעם לנוכח קשיים באיתורו של העורר.

3.

ביום 27.9.2012 יצא העורר את הארץ לארצות הברית. בעקבות זאת הוציא בית המשפט המחוזי ביום 6.11.2012, לבקשת המשיבה, צו מעצר נגד העורר – הן בגין עבירות המין המיוחסות לו והן בקשר לחשד שיצא את הארץ שלא כדין. בנוסף הוגשה בקשת הסגרה בעניינו של העורר לשלטונות ארצות הברית. העורר נעצר בארצות הברית ביום 19.6.2013. במהלך הליכי ההסגרה נטען כי העורר עזב את הארץ שלא כדין, כשהוא משתמש בדרכון שהונפק לו במרמה על שם אחיו. ביום 19.12.2013 הוסגר העורר לישראל. מיד לאחר הסגרתו של העורר לישראל, ביום 20.12.2013, הובא העורר לפני בית המשפט השלום בבקשה להורות על מעצרו למשך חמישה ימים, וזאת לשם חידוש ההליכים נגדו, וזאת על אף שלא הוגשה הצהרת תובע בעניינו. בנוסף ציינה המשיבה כי בעניינו של העורר מתנהלת חקירה בגין יציאתו מן הארץ, וזאת בחשד לשיבוש הליכי משפט, התחזות לאדם אחר במטרה להונות וזיוף. בית משפט השלום קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצרו עד ליום 22.12.2013 על מנת לאפשר להגיש מחדש את כתב האישום בנוגע לעבירות המין. ערר שהגיש העורר כנגד החלטה זו נדחה על ידי בית המשפט המחוזי.

4.

המשיבה הגישה בד בבד עם הגשת כתב האישום גם בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) קבע בהחלטתו מיום 23.12.2013 כי קיימים שיקולים לכאן ולכאן. מחד, נקבע כי העורר הוכיח שיש לו יכולת רבה בתחום הזיוף וההימלטות, והוא "בבחינת שור נגח בתחום זה". מנגד, נקבע כי עבירות המקור "אינן בעוצמה כה גבוהה" שהרי העורר שוחרר בהליך מעצר הימים בתנאים ולא הוגשה בקשה לעיון חוזר אם אכן התעצמה התשתית הראייתית. עוד צוין כי לעורר "היה כל הזמן שבעולם להימלט משעה שפקעו תנאי השחרור ועד להגשת כתב האישום". בשים לב למכלול הנסיבות ולהשתלשלות הפרשה קבע בית המשפט המחוזי כי מעצר העורר עד תום ההליכים עלול להסב נזק בלתי הפיך, וכי ניתן לשחרר את העורר למעצר בית בתנאים מגבילים ולהבטיח התייצבותו למשפטו בערבויות מתאימות. לפיכך הורה בית המשפט על שחרור העורר בתנאים הבאים: התחייבות עצמית וערבות צד ג' בסך של 500,000 ש"ח כל אחת; הפקדת ערבות בנקאית בסך 250,000 ₪; הימצאותו של העורר במעצר בית בבית הוריו בבני-ברק, תחת פיקוח לסירוגין מצד הוריו, אשר נדרשו לחתום על ערבות בסך 500,000 ₪ על מנת להבטיח את קיום התחייבויותיהם; איזוק אלקטרוני. בנוסף ניתן צו עיכוב יציאה מהארץ נגד העורר ודרכונו הופקד בתיק החקירה. כמו כן נאסר על העורר ליצור קשר ישיר או עקיף עם מי מהמעורבים בפרשה.

5.

ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.12.2013 נדחה על ידי בית משפט זה (השופט א' שהם ) בהחלטה מיום 19.1.2014.

6.

ביום 30.1.2014 הגיש העורר לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בתנאי חלופת המעצר שנקבעה לו. העורר ביקש לאפשר לו לצאת לעבודה בימי חול, לנוכח קשייו הכלכליים, לרבות חיובו בתשלום מזונות לילדיו. בנוסף ביקש העורר לאפשר לו לצאת לתפילות בציבור בימי שבת. טענתו העיקרית של העורר הייתה כי העובדה שישיבה ראשונה לשמיעת הראיות בתיק העיקרי נקבעה רק ליום 23.6.2013 מצדיקה עיון מחדש בהחלטות הקודמות. המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי לא מתקיימת עילה לעיון חוזר, בשים לב להפרש הזמנים הקצר בין מועד מתן החלטת השופט שהם לבין מועד הגשת הבקשה לעיון חוזר. ביום 4.2.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) את הבקשה וקבע כי לא חל שינוי כלשהו בנסיבות.

7.

ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 4.2.2014 נדחה על ידי בית משפט זה (השופטת ד' ברק-ארז ) בהחלטה מיום 13.2.2014. השופטת ברק-ארז ציינה בהחלטתה כי בפסיקת בית משפט זה הובעה העמדה לפיה קביעת מועד דיון רחוק יכולה להוות שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר, אולם דובר במקרים בהם מועדי הדיונים שנקבעו היו רחוקים מאד מיום מתן ההחלטה, ולא כך הוא במקרה דנן. עם זאת העירה השופטת ברק-ארז כי אין בהחלטתה כדי למנוע הגשת בקשה לעיון חוזר בחלוף זמן נוסף, וכי יש להניח כי עד אז יתבהרו גם הפרטים הנוגעים להגשת כתב האישום בכל הנוגע לעזיבת המדינה על ידי העורר.

8.

בחודש אפריל 2014 הגיש העורר בקשה נוספת לעיון חוזר, במסגרתה טען כי חל שינוי מהותי בנסיבות, משהתברר כי העורר יצא את הארץ בזהותו שלו וכך גם נכנס לארצות הברית. בנוסף הלין העורר על כך שטרם הוגש כתב אישום בגין אירוע יציאתו מהארץ, על אף הבטחות המשיבה בהליכים שהתנהלו בבית המשפט זה כי כתב אישום יוגש בקרוב. המשיבה הגישה תגובה לבקשה, ממנה עלו הנתונים הבאים: דרכונו של העורר הופקד במשטרה בשל עבירות המקור (עבירות המין) ומשחלפו 180 יום וכתב אישום לא הוגש, זכאי היה העורר לגשת למשטרה ולקבל את דרכונו. חלף זאת פנה העורר למשרד הפנים וביקש לקבל דרכון על שמו, תוך שהוא מצהיר בכזב כי דרכונו אבד. לבקשתו צירף העורר תמונה של אחיו. במקביל פנה העורר למשרד הפנים והצהיר כי דרכונו של אחיו אבד וביקש להוציא לו דרכון חדש. העורר הצמיד לבקשה זו את תמונתו שלו. בדרך זו הונפק לאחיו של העורר דרכון חדש שנושא את תמונת העורר. העורר יצא את הארץ באמצעות הדרכון של אחיו שנושא את תמונתו שלו. הגם שהעורר צירף אישור של משרד הפנים כי יצא את הארץ בדרכונו שלו, התברר כי מדובר בתיקון בדיעבד לבקשת אחיו של העורר ברישום ביקורת הגבולות. האח הגיש בקשה לתיקון הרישום, כיוון שהרישום מנע ממנו לקבל מלגת לימודים, משום שעל פי הרישום הוא שוהה בחו"ל. ביום 10.4.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) את הבקשה לעיון חוזר, בקובעו כי הוא רואה בחומרה רבה את התנהלות העורר בהליך זה, וכי "הניסיון, לכאורה, להטעות את בית המשפט, מעלה תמיהות באשר לכוונותיו האמיתיות של המבקש".

9.

בחודש יוני 2014 שב העורר והגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט המחוזי. בבקשה זו טען העורר כי חרף הזמן הניכר שחלף ממועד הסגרתו – כשישה חודשים – טרם הוגש כתב אישום נגדו בעבירות של שיבוש מהלכי משפט וזיוף. כמו כן נטען כי ישיבת הוכחות שנקבעה בתיק העיקרי לחודש יוני 2014 בוטלה. לפיכך נטען כי יש מקום להורות על ביטול מעצר הבית, לרבות התנאים המגבילים (איזוק אלקטרוני ופיקוח צמוד) ולהותיר על כנם את יתר תנאי השחרור (הערבות הבנקאית, ההתחייבות העצמית והתחייבות צד ג'). המשיבה התנגדה לבקשה וטענה כי לא חל שינוי כלשהו בנסיבות. נטען כי אמנם בוטלה ישיבת הוכחות אחת, אך קבועות שתי ישיבות הוכחות נוספות בחודש יולי 2014. בנוסף נטען כי בדיקות המז"פ בנוגע לחשדות הזיוף הסתיימו וכי כתב אישום צפוי להיות מוגש בהקדם. בנוסף הפנתה המשיבה לבקשות שונות שהגיש העורר ליציאה ממעצר הבית למטרות מגוונות, שרובן ככולן נענו בחיוב, והצביעה על כך שבמהלך פרק זמן של חודש וחצי האחרונים הצטבר פרק הזמן שבו יצא העורר ממעצר הבית לכדי 49 שעות. ביום 18.6.2014 דחה בית המשפט המחוזי (השופט ג' קרא ) את הבקשה לעיון חוזר, בקובעו כי לא התגלו עובדות חדשות המצדיקות עיון כזה. השופט קרא הפנה לקביעת השופט קאפח בהחלטתו מיום 10.4.2014 בדבר החומרה שבניסיון העורר להטעות את בית המשפט. עוד צוין כי מלכתחילה התקיים חשש להימלטות העורר מהארץ בשל אימת הדין, ולכן נקבע עוד בהחלטה מיום 23.12.2013 כי יש להורות על מעצר בית בתנאים מגבילים. לפיכך נקבע כי אין מקום לשנות מתנאי השחרור שנקבעו בעבר בנקודת הזמן הזו, כששלב ההוכחות בתיק העיקרי צפוי להתחיל בחודש יולי 2014. בנוסף צוין כי אין בביטול ישיבת הוכחות אחת מבין שלוש שנקבעו בתיק העיקרי משום שינוי נסיבות מהותי. לבסוף נקבע כי יש ממש בטענת המשיבה בדבר הכרסום המתמשך והתדיר בתנאי מעצרו של העורר, לנוכח בקשותיו הרבות ליציאה ממעצר הבית שנענו בחיוב במרוצת הזמן.

10.

ערר שהגיש העורר על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 18.6.2014 נדחה על ידי בית משפט זה (השופט נ' הנדל ) בהחלטה מיום 9.7.2014. השופט הנדל ציין כי בא-כוח המשיבה הודיע בדיון שכתב אישום בעניין יציאת העורר מהארץ שלא כדין יוגש תוך ימים ספורים, ולכן יש מקום לדחיית הערר. עם זאת, קבע השופט הנדל ש"מצופה כי המדינה תגיש כתב אישום בהקדם. עילת המעצר של חשש משיבוש הליכים והימלטות מן הדין אינה מצדיקה מעצר לתקופה בלתי מוגבלת, כאשר טרם הוגש כתב האישום המתייחס לאותן העבירות המבססים את החשש לשיבוש הליכי משפט. בנסיבות אלו אעיר שהיה ולא יוגש כתב אישום תוך 45 ימים, תהא בכך עילה להגשת בקשה לעיון חוזר בפני בית המשפט המחוזי. לעומת זאת, היה ויוגש כתב אישום, יהיה הסנגור רשאי לשקול את עמדתו בהתאם להתפתחויות בהליך".

11.

העורר הגיש בקשה נוספת לעיון חוזר בחודש ספטמבר 2014, במסגרתה טען כי יש מקום לבטל את מעצר הבית, משום ששמיעת הראיות בתיק העיקרי מתקיימת, לשיטתו, בעצלתיים. בית המשפט המחוזי (השופט צ' קאפח ) דחה את הבקשה בהחלטה מיום 21.9.2014. בית המשפט ציין כי בעקבות החלטת השופט הנדל מיום 9.7.2014 הוגש כתב אישום לבית משפט השלום ביום 7.8.2014 המייחס לעורר עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט. בית המשפט ציין כי במהלך הדיונים הקודמים לפניו ניסה העורר "במצח נחושה להטעות אותי" וכי "דפוס המרמה חזר ונגלה גם במהלך ההליכים הנוכחיים". בית המשפט ציין כי ישיבת הוכחות נוספת לשמיעת עדת התביעה העיקרית (המתלוננת) במסגרת חקירה נגדית קבועה לאותו היום (21.9.2014), וכי השלמת חקירת העדה הייתה אמורה להסתיים עוד ביום 13.7.2014, אולם הדיון נדחה עקב מחלת בא-כוח העורר. עם זאת העיר בית המשפט כדלקמן: "אודה כי מצב הדברים אינו נוח לי. אכן, המבקש אינו עצור, אולם הותרתו במעצר בית הרמטי תחת פיקוח אנושי ואלקטרוני, אינה מן הדברים הקלים כלל ועיקר. לכך יש להוסיף את העובדה כי למבקש הותר לצאת לפגישות במשרד בא-כוחו, מעת לעת, לפרק זמן מצטבר של עשרות שעות. מנגד, אין להתעלם מהעובדה כי גם במהלך ההתדיינויות הנוכחיות ניסה המבקש להוליך שולל את בית המשפט". בית המשפט ציין כי נתון נוסף שיש להביא בחשבון הינו ההתפתחויות בתיק העיקרי, וכי אם אכן תושלם באותו היום החקירה הנגדית של המתלוננת, "אפשר שהתמונה תתחיל להתבהר, לכאן או לכאן". לצד האמור לעיל קבע בית המשפט המחוזי, "לנוכח החגים הבאים אלינו לטובה ומתוך תקווה ונקודת מוצא כי המבקש לא יהין לחלל ימים נוראים וחגים", כי הוא מתיר לעורר לצאת ממעצר הבית לתפילות במהלך חגי תשרי, תוך ליווי ופיקוח מי מהמפקחים שאושרו, ובכפוף לתצהיריהם כי הם מסכימים לכך שערבותם תחול גם על היציאות הללו.

על החלטה זו הוגש הערר דנן.

תמצית נימוקי הערר

12.

העורר טוען – באמצעות בא-כוחו, עו"ד צדוק חוגי – כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתו לעיון חוזר ולביטול מעצר הבית. נטען כי בית המשפט התעלם מכך שהמשך שמיעת הראיות בתיק העיקרי נקבעה לשני מועדים במהלך חודש אוקטובר 2014, ובהמשך לשני מועדים רק בעוד כארבעה חודשים, במהלך חודש פברואר 2015. נטען כי לנוכח המועדים הללו ברור שהמשפט לא יסתיים בחודש פברואר 2015 ויידרש עוד פרק זמן לפרשת ההגנה ולסיכומים. משכך, נטען כי יש לייחס משקל משמעותי לפרק הזמן שחלף ממועד הגשת כתב האישום בחודש דצמבר 2013 ועד עתה, וכי לא יעלה על הדעת שהעורר ישהה במעצר בית מוחלט למעלה מ-16 חודשים כשהמשפט נמצא רק בתחילתו. הודגש כי במהלך התקופה האמורה יצא העורר את ביתו באישור בית המשפט במספר הזדמנויות – לרבות לצורך פגישות עם בא-כוחו ולצורך תפילות – וכי "לו רצה לברוח... היו לו הזדמנויות רבות... [ו]יכל לעשות זאת מזמן". נטען כי די בערבויות הגבוהות שנקבעו בתיק זה, בסך כולל של 750,000 ש"ח, כדי להבטיח את התייצבות העורר בהמשך ההליך הפלילי, ולכן אין צורך להמשיך להחזיק אותו במעצר בית מלא (ובלשונו הציורית של בא-כוח העורר: "אין צורך להביא את כל הפרה בשביל לשתות כוס חלב"). בנוסף נטען כי משהוגש כתב אישום לבית משפט השלום, ומשלא התבקש בית משפט השלום לשחרר את העורר בתנאים מגבילים, לא יכול בית המשפט המחוזי להיזקק להליך המתנהל בבית משפט השלום, שכן הדבר אינו בסמכותו. נטען כי הסיבה שבגינה הותיר בית המשפט המחוזי את העורר במעצר בית מוחלט הינה עקב הטעות שבית המשפט נתפס לה בקובעו שהעורר נמלט לאחר שהוגש נגדו כתב אישום בשנית, למרות שבמועד יציאתו של העורר מהארץ לא עמדו כנגדו שום כתב אישום או תנאים מגבילים אחרים. לבסוף נטען כי יש לייחס משקל לקביעת בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 23.12.2013 כי הראיות נגד העורר חלשות.

תמצית תגובת המשיבה

13.

המשיבה טוענת – באמצעות באת-כוחה, עו"ד דפנה שמול – כי יש לדחות את הערר. המשיבה מציינת כי מדובר באדם שלכאורה ביצע עבירות מין חמורות בקטינה בת משפחתו, ולאחר מכן נמלט מהארץ תוך כדי ניהול ההליך הפלילי ונתפס רק לאחר כשנה בארצות הברית והוסגר ארצה. נטען כי בנסיבות אלה "ניתן היה להגן על מעצר של ממש" וכי בית המשפט איזן כראוי בין השיקולים השונים והורה על שחרורו של המבקש למעצר בית. נטען כי טענות המבקש נבחנו מחדש על ידי בית המשפט המחוזי ועל ידי בית משפט זה לא פחות משמונה פעמים ונדחו שוב ושוב. נטען כי "כובד המשקל בתיק זה הוא בעילת המעצר של חשש מהימלטות והקושי לתת אמון בעורר". צוין כי בסמוך לאחר שניתנה החלטת השופט הנדל אכן הוגש כתב האישום השני (שהעתק ממנו הוגש לעיוני במהלך הדיון לפנַי) – המייחס לעורר עבירות של זיוף, שימוש במסמך מזויף, קבלת דבר במרמה, התחזות כאדם אחר ושיבוש מהלכי משפט – והדבר מעצים את עילת המעצר. נטען כי לא ניתן לסמוך על העורר, לאחר שיצא מהארץ בנסיבות מחשידות ולא תמימות, תוך זיוף דרכונו של אחיו. בנקודה זו נטען כי אין ממש בטענת העורר, לפיה לא נפל כל פגם ביציאתו מהארץ כיוון שלא עמד נגדו באותה עת כתב אישום, מכיוון שבאותה עת כבר הודיעה הפרקליטות לעורר כי בכוונתה לשוב ולהגיש כתב אישום נגדו.

דיון והכרעה

14.

לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים בדיון לפנַי היום, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

15.

נימוקי בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 21.9.2014 מקובלים עלי במלואם, ואיני רואה בנסיבות העניין מקום להתערבותי. חוסר הנוחות שהביעו חבריי השופט הנדל והשופטת ברק-ארז בהחלטות הקודמות בעניינו של העורר נבע בעיקרו מהעובדה שהעורר נמצא זמן רב במעצר בית, מבלי שהוגש נגדו כתב אישום בגין יציאתו מהארץ תוך שימוש לכאורה בדרכון מזויף והתחזות לאחיו, וכשההליך הפלילי המתנהל בעקבות כתב האישום הראשון, המייחס לעורר ביצוע עבירות מין במתלוננת, מתנהל בעצלתיים. זה אינו מצב הדברים כעת. משההליך הפלילי המתנהל בבית המשפט המחוזי מתקדם (אף שמדובר בהתקדמות שאינה מן המהירוֹת), ומשהוגש כנגד העורר כתב אישום לבית משפט השלום בגין יציאתו מהארץ תוך התחזות לאחיו וזיוף דרכונו – במסגרתו מיוחסות לו כאמור עבירות של זיוף, קבלת דבר במרמה, התחזות לאדם אחר ושיבוש מהלכי המשפט – סבורני כי יש הצדקה להמשך מעצר הבית בתנאים שנקבעו עד כה. ודוק, אין בידי לקבל את טענת בא-כוח העורר, לפיה לא נפל פגם ביציאתו של העורר מהארץ כיוון שבאותה עת לא עמד נגדו כל כתב אישום. ייתכן שהיה מקום לקבל טענה זו אילו היה מדובר ביציאה שגרתית מהארץ, אולם לנוכח העבירות המיוחסות לעורר בקשר ליציאה זו, ספק אם ניתן להכתיר את היציאה כ"תמימה", ולכן ספק בעינַי אם יש מקום לקבל את הטענה במקרה זה. זאת ועוד, לנוכח קביעתו של בית המשפט המחוזי בנקודה זו כי העורר ניסה להטעות את בית המשפט "במצח נחושה" וכי "דפוס המרמה חזר ונגלה גם במהלך ההליכים הנוכחיים", ספק רב בעינַי אם יש מקום לצעוד עוד לקראת העורר מעבר לשחרורו למעצר בית בתנאים מגבילים כפי שעשה בית המשפט המחוזי. לבסוף, בשים לב לכך שבית המשפט המחוזי מאפשר לעורר לצאת ממעצר הבית באופן נקודתי לטובת פגישות עם בא-כוחו ולטובת תפילות בבית הכנסת בשבתות ובחגים, נראה לי שהתוצאה הנוכחית מהווה איזון ראוי בין האינטרסים השונים בעניינו של העורר ואין מקום להקל עוד.

16.

אשר על כן, הערר נדחה.