בש"פ 6673/05 אלכסנדר סמנדוייב נ. מדינת ישראל

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור פלילי כנגד גזר דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע. על המבקש נגזרו ארבע שנות מאסר בפועל, אשר יימנו מיום מעצרו ושנתיים נוספות מאסר על תנאי לשלוש שנים, בגין עבירה של מעשה מגונה בכוח והדחה בחקירה. גזר הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 14.12.03 במעמד הצדדים, ואף הוזכר בו קיומה של זכות ערעור תוך 45. הבקשה הוגשה ביום 10.7.05.

2.המבקש טען כי עורך דינו הטעה אותו לחשוב כי הוא יגיש ערעור בשמו, ולפיכך לא הגיש את הערעור בעצמו. כן נטען כי המבקש אינו מכיר את סדר הדין, וכי נגזר עליו עונש חמור. בנסיבות אלו נתבקשה תגובתו של עורך הדין אשר ייצג את המבקש. מן התגובה, אשר הוגשה ביום 21.8.05 עולה כי בטענת ההטעייה אין ממש, כי עורך הדין הודיע למבקש כי אין בכוונתו או בכוונת הסניגוריה הציבורית להגיש ערעור בעניינו, וכי עומדת לו זכותו לערער על ההחלטה בעצמו. בנסיבות אלו טענה המשיבה כי בבקשה אין כל ממש, ונוכח האיחור הגדול בהגשתה- יש לדחותה.

3.לאחר בחינת הבקשה והחומר שלפני נחה דעתי כי דין הבקשה להדחות. המדובר באיחור משמעותי ביותר של למעלה משנה ומחצה. המבקש אינו מציע נימוק מספק לבקשה, ואף ניסיונו לבסס את הטעות על פעולתו של בא כוחו לא צלח, שעה שהובהר למבקש מצב הדברים לעניין הערעור. טענת המבקש לפיה לא הבין במה המדובר אינה משכנעת בחלוף פרק זמן כה משמעותי. במצב דברים זה, לא מצאתי כי יש מקום להאריך המועד כפי המבוקש, גם לא בשים לב למהות ההליך והעונש שנגזר על המבקש. הבקשה נדחית אפוא.